מחסום בית לחם - יום השישי הראשון של רמדאן

ממול טנטור, למרות השעה המאוחרת והרמדאן, עמדו כמה פלסטינים שחיפשו עבודה. בפניה למחסום עמדו שתי חיילות.  אחת עישנה, למרות ההנחיות לא לאכול או לעשן בפני הפלסטינים ברמדאן.
במעבר הרכבים הותר המעבר רק לאוטובוסים, ולמבקרים בקבר רחל (כפי שהסקתי מלבושם).
שוטר ניסה למנוע ממני לתעד את שראו עיני, אבל הראיתי לו שלא צילמתי דבר. הצטרפה אליו שוטרת צעירה שהחלה לצרוח עלי ולנבל את פיה, למרות שגם לה הסברתי שלא צילמתי.
אם כך היא השתלחה בי, אפשר לתאר איך היא מדברת אל הפלסטינים. השוטר לא ניסה להרגיע אותה. כשהערתי שיש מקום לחנך את השוטרים גורשתי.
 

ההליכים השנה שונים מבעבר. האוטובוסים הממתינים לנוסעים נמצאים מאחורי גדר, כך שעל מנת לעבור לצד השני של הכביש יש להסתובב ליד הכניסה לקבר רחל.
 

חיל עצר לשאול אותי איך התרשמתי מהמצב, וסיפרתי לו על השוטרת.

היה זרם מתמיד של עוברים, והנשים סיפרו לי שבגלל ההפרדה בין המינים, המעבר שלהן היה קל וללא בדיקה. הכריזה ברמקול ביקשה מאנשים לעלות על האוטובוסים לפי סדר הגעתם, והיא נאמרה בטון מנומס. גם בחור אחד צעיר אישר שהמעבר השנה קל יותר. הוא הציע להביא לי כסא לישיבה. בררתי מה קורה לקשישים, ונאמר לי שהם מועלים על אוטובוסים מיד ביציאה מהמחסום, כדי לחסוך להם את הדחיסות. החיל שהסביר לי גם הורה לחייליו לא לאכול בפני העוברים, וסידר לי בן -לוויה כשביקשתי לסייר קצת מסביב. הוא ציין שבעיניו מחסוםווטש היא משומרי הדמוקרטיה הישראלית. התנהלותו והתנהלות חייליו עמדה בניגוד גמור לזו של השוטרים,
ושמחתי שהפלסטינים נתקלים בחיילים ולא במשטרה.