בית לחם הצד הפלסטיני - יום שישי השני של רמדאן

מחסום בית לחם (300) יום הששי השני ברמדאן (הצד הפלסטיני)

מה שהיה הוא שיהיה

התרגלנו – זה הדבר הראשון שמכה בתודעה כאשר מסתכלים מסביב ורואים את המוני האדם הממהרים לחוג את החג החשוב להם ביותר בשנה תחת משטר כיבוש שביכולתו לאשר או למנוע את ההשתתפות בחגיגה. בחום הכבד, עוברם אלפים. הסדר מופתי, הכל זורם החיילים מתנהגים פחות או יותר בסדר – עולם כמנהגו נוהג שנה אחרי שנה! 

כאשר ניסינו כדרכנו לעבור לצד הפלסטיני דרך שער הברזל שבחומה נתקלנו בסירוב. קצין משמר הגבול, שכיבד אותנו בעוגייה, הסביר כי נעבור רק דרך המחסום. ניסינו להסביר שכך אנו עוברות שנים, אך ללא הצלחה. עברנו דרך המחסום. מצאנו שלט על קרוסלה שאמור "לבית לחם" , נכנסו, צעדנו בשביל קצת מפותל והופ - היינו בצד הפלסטיני. איש לא שאל או ראה. כאשר יצאנו ל"אויר העולם" הייתה קצת תדהמה בקרב "הכוחות" והפנו אותנו לעמדת העיתונאים. מצוין.

המשטרה והצבא הפלסטיני שיתפו פעולה הדוק עם הכוחות הישראלים וניסו למנוע מראש מעבר של "בלתי זכאים". ואכן, שלא כמו בשנים עברו, היו הרבה פחות החזרות לאחור – כפי שכבר נאמר כולם התרגלו. מכרים מבין החיילים והשוטרים הפלסטינים קיבלו אותנו בחביבות, בלחיצות ידים ובברכות הדדיות. רק מכר ותיק אחד ניגש אלינו לברכנו ואמר כי חיפש אותנו כבר בשבוע שעבר וכמה הוא שמח למפגש. 

בלווית מכר, משקיף מטעם האו"ם, צעדנו למעבר הנשים – שמקומו שונה במעט מהשנה שעברה. עמדנו בצל בחברת שתי נשים מהקבוצה האקומנית כאשר לפתע הופיעה "להקה צבאית" גסה למדי כלפי בחור שגורש לצד הפלסטיני. יחד אתו התחילה גם התנפלות עלינו. "אתם" אתם"........ואז יצע המרצע מן השק. בכיסו של הבחור נמצא פתק בערבית שעליו כתוב אם אתה מנוע וצריך עזרה בהסרת המניעה אנחנו נשות מחסוםווטש יכולות לעזור. טלפון....... אנחנו פגשנו פתק כזה לראשונה. האם אנחנו מפיצות אותו? עכ"פ הידיעה הרגיזה את קצין המג"ב וחבר מלויו ובכדי למנוע תקרית מיותרת עזבנו את המקום. לא יכולנו אפילו לחכות ולראות מה עלה בגורלו של בעל הפתק המסכן. יש להניח שעכשיו הוא בוודאי זקוק לפתק ולאינפורמציה שבו. אנחנו לא זקוקות להוכחות על מידת השנאה כלפינו, אלו עובדות ידועות. 

חזרנו למעבר הגברים – הזרם הלך וגבר, בעיקר אנשים מבוגרים. התרשמנו כי עוברים פחות ילדים – אך יתכן ואלה עברו עם הנשים.