עיתונות במובנה השמרני אמורה להיות חתרנית, להשכיל, להציב בקרה על מרכזי כוח. היא לא נועדה לענג, להרוג זמן, להתחנף או לשעשע. לפחות לא בחלק הארי שלה.
ככל שמדובר במרכז הכוח הישראלי בה"א הידיעה, התקשורת הישראלית היא סייענית בכירה באיונה של השליטה הזרה והעוינת שלנו על הפלסטינים. היא מסייעת בהעלמתה כמציאות אימתנית ודורסנית בעודה מאמצת את שיח הטרור כנקודת מוצא עיקרית לאזכור הפלסטינים. מעצם העובדה שהיא ממעטת כל כך לסקר אותו, התקשורת אצלנו מנרמלת את המשטר היהודי האנטי דמוקרטי שמאות אלפי ישראלים מתחזקים מדי יום ושמיליוני יהודים (גם בתפוצות) מרוויחים ממנו. התקשורת עוזרת בהשכחתו, בהסתגלות לרשעותו.
מבחירה מודעת וגם בגלל אילוצים אובייקטיביים (אין מספיק כתבים, אין מספיק עמודים או זמן מסך, הגולשים לא יקליקו והמפרסמים לא יפרסמו) — אף כלי תקשורת, גם לא "הארץ", אינו מתמודד כראוי עם ההיקף והפרטים, ולפיכך עם מלוא המשמעויות של אותה שליטה זרה ועוינת. היום זה הלהג הבלתי פוסק על כל סקר בחירות, אתמול זה האח הגדול ומחר שרה נתניהו — התקשורת מוצאת מקום ומשאבים לכל מה שמרחיק אותנו ממחשבה על הווייתנו הבסיסית כמנשלים ומגרשים של עם אחר.
זהו מדריך למי שמעוניינים לדעת כמה מידע הם לא מקבלים על מה שישראלים מבצעים מדי יום, מדי רגע
להלן פירוט חלקי בלבד (בשל קוצר היריעה) של כמה רכיבים במוסד הנישול הישראלי, שמייצרים את החדשות הנעדרות:
פעילות המינהל האזרחי
כזרוע המנשלת העיקרית, המיישמת צווים צבאיים והוראות ממשלתיות: קבלת תוכניות הרחבה של ההתנחלויות, דחיית בקשות פלסטיניות להיתרי בנייה, הרחבת תשתית המים והכבישים להתנחלויות, פשיטות לשם הרס תשתיות מים, דרכים ומבנים בקהילות פלסטיניות, שמירה על שטח סי כנקי מפעילות כלכלית פלסטינית — אחד הגורמים העיקריים לנכותה של הכלכלה הפלסטינית. פעילות עיריית ירושלים, משרד הפנים והמשטרה לעשיית אותו הדבר בירושלים — כלומר יצירת כיסי עוני ואוכלוסייה מרוששת, גירוש פלסטינים מבתיהם והזנחת התשתיות שלהם. מאות אדריכלים וקבלנים שעונים למכרזים, בונים פרברי יוקרה ליהודים על עוד אדמות פלסטיניות, מתרגמים את אידיאולוגיית ההפרדה והאפליה לשלמת בטון. והכל בסיוע בתי המשפט ובג"ץ.
פעילות ארגוני המתנחלים: השתלטות על אדמות וזיוף מסמכי רכישה, טרור נגד חקלאים ורועים פלסטינים כדי לצמצם את שטחי המרעה והפלחה שלהם, הקמת מאחזים אלימים וחיבורם לתשתיות, השתלטות על מעיינות, גירוש פלסטינים מבתיהם בחברון ובירושלים, ריגול אחר בנייה פלסטינית וארגוני שמאל, לחץ על המינהל האזרחי והצבא להרוס ולגרש יותר. והכל בסיוע בתי המשפט ובג"ץ.
הצבא מרחיק אנשים מאדמותיהם כדי להגן על המתנחלים האלימים; מלווה את המינהל האזרחי בהריסות תשתיות מים, דרכים ומבנים ומספק ייעוץ משפטי להורסים; מסלק אנשים כדי להתאמן באדמותיהם, עוצר, הורג ופוצע מפגינים נגד גזל האדמות; פורץ לבתים באישון לילה ועוצר ילדים כדי שילשינו על מבוגרים; מתחזק בית משפט צבאי שבו עדיף להודות במה שלא עשית כדי לשבת פחות במאסר, מטיל קנסות עתק (עם משטרת התנועה) כחלק ממלחמת התשה כלכלית.
העמדה של שעות במחסומים, טרטור במשרדי המינהל האזרחי הבוחן בקשות להיתרים, ויישום מגבלות תנועה כמנגנון של גזל הזמן הפלסטיני: זהו אחד מאמצעי מלחמת ההתשה הכלכלית והנפשית המתוחכמים ביותר שמפעילה ישראל.
ראו זאת כמדריך למי שמעוניינים לדעת כמה מידע הם לא מקבלים על מה שישראלים מבצעים מדי יום, מדי רגע.