בוקר סביר בקלנדיה עם אורחים שיודעים לשאול

Observers: 
חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת), אורחים: שירה, בן ואמילי, צעירים מארה"ב שסולקו מתגלית
26/12/2018
|
Morning

הגענו לקלנדיה ב-5:30 לערך, לאחר שאספנו את האורחים שלנו. בחוץ חשוך וקר. בהתקרבנו לחניה ראינו גם הפעם אנשים מתקבצים סביב מדורות שהם מדליקים כדי להתחמם. הגענו לאחר התפילות הקבוצתיות.

בפנים אין כמעט תורים ו-5 עמדות הבידוק היו פתוחות. מוכר הבייגלה במקומו הרגיל, בפינת הסככה ניצב דוכן הפלאפל. ביום ראשון מוכר הבייגלה נעדר, כי היתה שמחה במשפחה של בעלי המאפייה במוצ"ש והם לא פתחו מוקדם בבוקר כרגיל. הקיוסק שניצב בד"כ בחוץ העתיק את מקומו למקום אחר.

למעשה היה בוקר סביר ביותר ויכולנו לעזוב עוד לפני 7, אבל התעכבנו בגלל האורחים, שרצו לראות את הסביבה ולצלם את המקום ואותנו. אחרי שהאיר השחר על יום אפרורי הלכנו איתם לכיוון מחנה הפליטים קלנדיה, לראות את המקום ואת הגרפיטי על החומה. חזרנו לכיוון המחסום והלכנו לכניסה לתחבורה ציבורית. לשם עבר הקיוסק ויש לו כעת בודקה משודרגת. איימן הסביר ששם הוא שולט גם על החניה (המגרש הפרטי שנמצא שם ובו חונים כיום בבעלות משפחתו). קנינו קפה ותה וחזרנו למחסום עצמו. השנה האזרחית עומדת להסתיים ולא נראה שהחלק החדש של המחסום עומד להיפתח בקרוב. הלוואי ונתבדה...

בפנים כבר היו מאבטחים, אך לא נראה שיש חייל מהמת"ק. בפועל לא היה צורך בפתיחת השער ההומניטרי, לאור מצב התורים. בשלב מסויים המאבטחים יצאו אל הסככה ומשם הלכו לכיוון מחסום הרכב.

האורחים שלנו הם בחור צעיר ושתי בחורות צעירות מארה"ב. הם הגיעו לארץ במסגרת פרוייקט תגלית, שלאחרונה מאפשר גם צעירים עד גיל 30 להצטרף, ולא רק בני נוער. תחילת הסיור בארץ עם תגלית היתה בנסיעה לצפון. לפי מה שסיפרו לנו, בדרך לשם ראו את חומת ההפרדה והם העלו שאלות על כך. התשובות שקיבלו היו כנראה חד צדדיות והם שאלו אם תהיה במהלך הסיור הדרכה מאוזנת שתציג גם נקודות מבט אחרות. מארגני הסיור (ומן הסתם גם המממנים) לא אהבו זאת. לכן, כאשר חזרו לת"א זרקו אותם, פשוטו כמשמעו, מהתכנית. העמידו בפניהם ברירה לנסוע מייד לנתב"ג וחזרה לארה"ב, או - אם הם רוצים להישאר בארץ - לקחת את חפציהם ולעזוב, ואז עליהם לדאוג לעצמם למגורים וכלכלה ולשלם בעצמם על כרטיס הטיסה חזרה. הטענה היתה שהם הפרו את החוזה שלהם עם תגלית, אך כשהם שאלו מהו בדיוק הסעיף שהפרו לא זכו למענה. הם בחרו להישאר ולנסות לגלות בעצמם פנים אחרות בארץ, וכך הגיעו אלינו.

אחרי שבע הצטרפנו לאחד התורים הקצרים. הסתבר שתגלית גם לקחו מכל הקבוצה את הויזות (זה הפתק הקטן שמקבלים בכניסה לישראל, ותיירים צריכים להחזיר אותו ביציאה). הבטיחו להחזיר להם את הויזות אמש, אך לא החזירו. מנסיוננו כבר ידענו שזה עלול להוות בעיה. לכן עברתי אני ראשונה ואחרי שתי הבחורות. אותי העבירו מייד אך להן אמרו שבלי הויזה לא יוכלו לעבור. אמרנו  שהם שכחו את הויזות בבית. לאחר התייעצות ביניהם אמרו החיילים שאין מה לעשות, הם לא יכולים לעבור ושמישהו יביא להם את הויזות. אז הם גם נזכרו שאני צריכה להראות להם תג של מחסום וואטש, אז הראיתי את התיק...

אנחנו כבר יודעות איך להתמודד עם מקרים כאלה – עוברים ברכב ממחסום חיזמה. משם עוברים המתנחלים, ושם בעלי חזות יהודית אינם נבדקים. אז האורחות חזרו אחורה אל חנה והאורח ואני עברתי כדי להביא את הרכב. בינתיים בחזרה בסככה הגיע אשה בכסא גלגלים עם מלווה. אמרו להם שיבואו לפתוח עבורם את השער ההומניטרי. חנה צלצלה לחמ"ל וגם לה אמרו שיבואו. המלווה אמר לה שהם כבר רגילים לכך ואכן באים לפתוח, אך לפעמים הם מחכים הרבה זמן עד שזה קורה.

מחסום ג'בע אחרי א-ראם היה מאוייש, אך לא מעכבים את המכוניות משני הכיוונים. למזלנו הדרך עד למחסום חיזמה היתה פנויה וגם מצב הפקקים אחריו היה סביר. בדרך חזרה למרכז העיר הודיעו לאורח שלנו בדוא"ל שביטלו לו את הביטוח הרפואי שהיה דרך תגלית... נקווה שאכן יחזירו להם את הויזות כדי שיוכלו לממש את תכניתם לבקר בערב בבית לחם המוארת והחגיגית בתקופה זו של השנה. חנה הזמינה אותם לארוחת בוקר בביתה למחרת.