דרום הר חברון, ח'ורסא, מחסום אל מרכז הכפר

מחסום מיתר: למרות שרוב הפועלים כבר עברו כנראה בעומס גדול מהרגיל, מצאנו שלוש קבוצות אומללות בצד הישראלי של המחסום:  קבוצה של משפחות בדרך לביקורים בכלא - ילדים, זקנים ונשים, קבוצה של כ-60 איש שלא יכלו לעבור בגלל שרק אוטובוס אחד הגיע. איש של הצלב האדום טיפל בזה ואחרי הרבה צעקות ובכי ועצבים אוטובוס נוסף היה בדרך.

תחת הסככה ישב קבוצה של גברים לא צעירים, בצד השני 3-4 נערים ו-3 אנשי משמר הגבול שבדקו תעודות ובשרו לנו, בתשובה לשאלה, שלצעריהם (!) אלא שב"חניקים (שוהים בלתי חוקיים), עיכוב וחקירה מנת חלקם. כששאלנו על הקבוצה השניה ענו שהם "תקינים". הגברים המבוגרים עצמם סיפרו שבדקו ועוכבו אבל לא הייתה אלימות ועכשיו הם מחכים להסעה. יש לציין שאף אחד מהם לא היה שמח במיוחד.

נסענו בכביש 60 שהיה סואן מהרגיל. באל פוואר אין חדש וחזרנו על עקבותינו כדי להיכנס לחורסה, כפר של כ-5000 איש ואישה וטף, 3 בתי ספר, גני ילדים ובמרכזו: מחסום.  המוזר הוא שהמחסום מין שער צהוב כמו בחניון  אזרחי, ממוקם ממש בפני ה"דיוואן" - קרי המרכז החברתי של הכפר שבימים כתיקונם זקני הכפר יושבים שם ומתבוננים במעשה מסביב. לא עוד, זה שנה או יותר שהמעבר לדיוואן אסור, חוץ מאשר למסיבות ולאירועים וגם זה רק עם אישור מראש.  בקרנו אצל האחים יוסף (?), 4 גברים עגמומים שהחנות ממש מול השער והדיוואן. בצד שמאל של המחסום ירידה תלולה שמובילה אל כביש אספלט -- פתוח לתנועה של רכבים והולכי רגל כאחד.  אבל לדיוואן אסור להגיע. בזמן שהיינו שם לא נראה אף חייל אך האחים ספרו שיש בין 15-18 באופן קבוע (פטרולים כנראה).

מכיוון שההתנחלות נגוהות יושבת בהמשך הדרך ויש לה כביש סלול ומסודר שמסתיים בעוד מחסום שמוביל אל תוך ישראל, המשכנו בדרך זו, בתוך נופי הרים ועמקים מדהימים. והגענו למחסום.  לפני שיכולנו להוציא תעודות זהות צץ חייל קטן ומרושל בתוך חלון הבודקה וצווה עלינו לחזור על עקבותינו. נסינו לשכנע, להתחנן, הכול לשוא ובאמת חזרנו לאן שבאנו. חגית בק שמכירה לדבריה את המחסום אף פעם לא נמנעה מלעבור שם.  חגית מוסרת שחוקיות הנוהל לפיו אזרח ערבי לא יכול לעבור במחסום בלי ליווי יהודי נבדק באגודה לזכויות האזרח.   במקרה שלנו אני ספקתי את תעודה הכשרות, לכאורה, אבל זה לא היה מספיק! היה מוזר, אפילו הזוי. שני החיילים הנוכחים במקום עשו רושם שעשנו מה שהוא והמקום היה מלוכלך להפליא. לתפארת מדינת ישראל.