עטרה, קלנדיה, יום ב' 2.6.08, אחה"צ
15.00 - 18.00
היות והיה יום ירושלים ונראה היה שהסגר הצפוי לא יזמן אפשרות להשקיף על מחסומים סביב הבירה, נסענו לעטרה.
הדרך, כרגיל, פסטורלית והתחבורה על כביש 60 גם היא נראתה רגילה.
כשהתקרבנו למחסום בעטרה לא האמנו למראה עינינו, השעה היתה 4 אחה"צ ולא היה תור של מכוניות מאף כיוון. החיילים במחסום נראו נינוחים עד כדי כך שלא התלוננו על שהחנינו את המכונית שלנו לידו ואפילו לא צעקו עלינו כשניגשנו אליהם לשאול על השקט הלא רגיל. הם שאלו על "תפקידנו" וענו ברצון על שאלותינו. גם הם לא ידעו להסביר מדוע התחבורה כל כך דלילה.
פה ושם עצרו מונית ולקחו תעודות. בקושי הספקנו לתזמן, 4 דקות והניירות הוחזרו.
שאלנו גם את הנהג באחת מן המכוניות שעצרו לרגע מה יום מיומיים, התשובה הייתה רק ברכות לנוכחותנו ואיחולי בריאות טובה. כמעט ימות המשיח!
שהינו במקום כשעה והשתכנענו שאין לנו מה לעשות שם.
החלטנו בכל זאת להציץ בקלנדיה ונסענו דרך שיכוני נוסייבה ולאורך החומה עד למחסום. כצפוי, המקום נראה ריק.
רק המחשבה על מספר הימים בחודש האחרון שבהם שובשה שגרת החיים ונמנעה עבודה והכנסה מן הפלסטינים, מזעזעת, ועוד חג השבועות לפנינו....