חמרה (בקעות), מעלה אפרים. מוקשים ישנים מתעוררים וכך גם מחסומים ישנים - לפלסטינים

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
אנלין ק' (מצלמת), רינה צ' (כותבת)
Jun-7-2018
|
Morning
תינוק חדש נולד
תינוק חדש נולד
Photo: 
Analin K.
הכל בגלל מסמר
הכל בגלל מסמר
Photo: 
Analin K.
ב' הג'נטלמן מחליף גלגל במכוניתנו
ב' הג'נטלמן מחליף גלגל במכוניתנו
Photo: 
Analin K.

שלוש פרות נהרגו מהתפוצצות מוקשים ליד עין סקוט

ביום שלישי (5.6) עלו שלוש פרות של רועה מעין אל בידא, על מוקשים בשעה שרעה את  עדרו ליד עין סקוט ונהרגו. מזל גדול שהיו אלה רק פרות. קראתי בויקיפדיה  שב-1968 הניח צה"ל 250,000 מוקשים לאורך נהר הירדן ברצועה שרוחבה כ-100 מטר, כאחד האמצעים במאבק נגד מסתננים מירדן. הוקמה גם "גדר מערכת" שסגרה אלפי דונמים לאורך הגבול. חלק משטחים אלה היו אדמות פרטיות של פלסטינים, שהופקעו מהם לצורכי ביטחון ישראלי וללא כל תמורה. 

לאחר הסכם השלום עם ירדן (1994) התייתר הצורך הביטחוני במוקשים והוחל בפינויים. מאז, יותר מ-20 שנה, פונו חלק מהמוקשים והאדמות הועברו למתנחלים מהאזור, גם אם היו בבעלות פלסטינית. רק לפני כשנה, למיטב זכרוני, לאחר הליך משפטי ארוך, הורה בית המשפט למספר בעלים פלסטינים של אדמות באזור עין סקוט  לעבד את אדמתם. בפעמים הראשונות הם נזקקו לליווי צבאי נגד מתנחלים (אולי בליווי  אנשים שלא מהאזור) שרצו למנוע מהם בכוח לחרוש את אדמתם.

עכשיו מתברר שלא כל השטח נקי ממוקשים ובתוכו עדיין יש איים של שדות מוקשים. האיים האלה אמורים להיות מגודרים היטב עם שלטים בולטים לעין. הבעיה שהגדרות ישנות ובחלקן פרוצות, והצבא אינו טורח לחדש אותן. זה הכל בעיה של כסף וסידרי עדיפויות של הצבא. כמה כסף שווים חיים של פלסטינים? ידוע לנו שעכשיו הצבא עוסק באותה בעיה בקסר אל יהוד שבדרום הבקעה, שהוא אתר תיירותי נוצרי  חשוב. שם עוסקים בפינוי מוקשים ובחידוש הגדרות סביב שדות מוקשים שטרם פונו.  נראה שתיירות חשובה יותר מחיי חקלאים ורועים פלסטינים.

אחרי שנהרגו הפרות בא הצבא וגירש את הרועים מכל האזור, והוצא צו אלוף לסגירת השטח בפני פלסטינים. זו הדרך הכי קלה ל"פתור" בעיות, כביכול ועוד תירוץ לנשל את הפלסטינים מאדמתם, במקום לדאוג לפינוי המוקשים.

מחסום מעלה אפרים קם לתחייה

בארץ האפרטהייד מחסום שהיה, אף פעם לא מת ממש. בכל רגע עלול  לקום לתחייה ולעכב רק פלסטינים, כמובן.
הגענו למחסום ב 15.30. בכניסה למחסום, שהיה פתוח לתנועה מספר שנים, הוצב שלט  רק בעברית כמובן: "האט מחסום". כיוון שהוא לא צפוי עמדו שם שישה חיילים חמושים ועצרו מכוניות פלסטיניות. שאר המכוניות שעברו חופשי שייכות לתושבי ההתנחלויות. כמעט כל ההתנחלויות בבקעה הן התיישבויות חקלאיות היושבות על שטחי אדמה עצומים. ככל הנראה חלק מהתושבים עובדים מחוץ לבקעה וחוזרים להתנחלויות (מושבים וקיבוצים) כ"ערי שינה". כמה מהם היו מעדיפים לגור קצת יותר קרוב למקום עבודתם, עבור "פינוי פיצוי"? שווה לבדוק.
התעכבנו לראות מה יקרה למכונית פלסטינית שתגיע למחסום. היא עוכבה לבדיקה כ-3 דקות.

ביקרנו את ב' בחאלת מכחול. נולדה לו בת חמודה. הבנות, שהיו בבית, עוזרות בטיפול. לפני שנפרדנו, למזלנו, גילה ב' שמסמר באורך 10 ס"מ תקוע בגלגל הרכב שלנו. למזלנו הוא החליף לגלגל הרזרבי, בחום הגדול שהיה באותו יום.  הביקורים שלנו היו קצרים אצל המשפחות בחאלת מכחול, סמרה ועין אל חילווה, לרגל צום הרמדאן אנשים מעבירים את שעות היום והחום בנמנום.

לאורך כביש אלון, הכביש הכי מתוחזק בין הירדן והים, עסקו הרבה כלים כבדים, פועלים, בליווי משטרה, בזיפות מחדש בשני מקומות. מתקדמים לאט כל יום, עד שישלימו את המלאכה. למישהו יש עודף כסף.