מי הם השותקים האחרונים? | Machsomwatch
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מי הם השותקים האחרונים?

רעיה ירון

14.3.2018

אז מי הם השותקים האחרונים? היוצרים, השחקנים, הבמאים ועובדי התיאטרון הלאומי "הבימה" (במלרע). רע מאד. בעוד הם מציגים את ההצגה "1984"מאת אורוול על במתם, ומצפים שנימחא להם כפיים, אנו מסתכלים עליהם כאבן בוחן והיא, השתלטות משטרת המחשבות על עצמאותו המחשבתית של הפרט, כמו גם על הכלל, באולם, ומחוצה לו.

ואנו שואלים: אם זה התיאטרון הלאומי, מי ומה טיבו של  הלאום? האם יראת הפריץ בעל הכיסים העמוקים גורמת לחילזון (כדימוי) להצטנף לתוך שריונו עד יעבור הפחד המשתק?

אך לא רק על במת התיאטרון אנו שומעים את הדהוד השתיקה. איפה  ועד ראשי האוניברסיטאות שהשפילו ראש, נוכח הכפפת שלושה מוסדות אקדמאים בשטחים למל"ג, האחראית על המסגרות שבתחומי ישראל (תחומי הקו הירוק)? רק קול רפה נשמע וגם הוא מחשש לסיכון תמיכות בינלאומיות בהיקף של מיליוני דולרים.

ועוד שותקת יש לנו ושתיקתה רועמת במיוחד. שתיקת הנהלת "יד ושם". הפרופסורים אלון הראל ואוריאל פרוקצ'יה במאמרם ב"הארץ" מה-2.3.18 פונים אל מוסד זה "למלא את שליחותו המוסרית וההיסטורית, ולהקים קול זעקה.." "לנוכח מבקשי מקלט המתחננים על נפשותיהם.." שותקת הנהלת המוסד הרואה עצמה כ"מגדלור מוסרי אוניברסלי" שעשוייה להיתפש כ"סיעה אתנוצנטרית שלנגד עיניה עומדים רק עניינו של העם היהודי". 

ובאשר לשתיקת הפוליטיקאים, כותב ז'וזף דינואר 1716-1786 בספרו "אמנות השתיקה" בהוצאת נהר: "השתיקה הפוליטית היא שתיקתו של אדם זהיר השומר על עצמו...שאינו אומר כל מה שהוא חושב...כדי לא לחשוף את עצמו".

וכך מסכם יאיר אסולין ב"הארץ" מה-2.3.18 "תמיד עדיפים המדברים על השותקים... אלה המשתמשים בשתיקה כתעתוע.. כדי לא להתחייב על שום דבר, כדי לראות לאן נושבת הרוח". ועוד הוא מוסיף: "יש משהו בשותקים שמוותרים..על האדם שבהם, על הקיום מתוך חירות, מתוך השמעת דעה, מתוך הזכות והחובה לעצב את המציאות, את החיים עצמם".

ואני חוזרת לקטע הפותח. בית המשפט המחוזי פסק: "תיאטרון הבימה או מי מטעמו לא ישבשו את הקרנת המסרים האמורים", להיות מוקרנים בעת ההפגנה השבועית כנגד השחיתות, כנגד השתיקה וההשתקה.

ואנו חברות מחסוםWatch שברנו את שתיקתנו כבר לפני 17 שנה. לפחות שלא יגידו לא ידענו.