הפקדת היתרים אצל החיילים - כאילו הוחרמו

15:05 מחסום עאנין

שני אנשים מנמנמים בסככת ההמתנה. מתברר שהמחסום ייפתח רק ברבע לארבע! נעילה ברבע לחמש. החיילים מגיעים בזמן ולהפתעתנו מקיימים נוהל "חמסה-חמסה", כולל בידוק ניירת. זה לכבוד המסיק. לפני-כן, מזה זמן רב, כבר לא התנהל שום בידוק בחזרה לעאנין. עם זאת, כל מי שהגיע עד הפתיחה, כמה עשרות, ברגל או על גבי טרקטורים - עבר עד השעה ארבע. בארבע ועשרים מגיעה קבוצה של כ-15 פועלים. הם ממתינים ליד השער. רק כנף אחת של השער פתוחה, ולא ממש לרווחה, והחבר'ה נרתמים לפתוח את השניה כשמגיע טרקטור. מגיע חייל ומתרה באחד מהם: "אם עוד פעם אתה נוגע לי בשער -  אתה לא נכנס. בסדר?!" בארבע וחצי מגיע טרקטור שבעגלתו כמה נשים שחוזרות מהמסיק. "כולם לרדת!" (עד כמה שידוע לנו - פעם ראשונה נשמעת קריאה כזאת במחסום עאנין). הטרקטוריסט מתווכח עם החיילים, מציג בפניהם את הנשים העייפות, בנות משפחתו, והחייל מתרצה לבסוף ומאפשר להם להמשיך לדרכם. ב-16:44 מגיעה קבוצה של 12 צעירים שמספיקים להכנס ברגע האחרון. החיילים מתארגנים לנעילה כשבמורד הכביש הם ואנחנו מבחינים בשניים שממהרים להספיק. השעה 16:48. אנחנו מפצירות בחיילים שיחכו רגע ונענות ב"מי שמאחר - לא עובר". השער עדיין פתוח, אבל כמה חיילים כבר בדרך לסגירת השערים הפנימיים. המפקד, סגן צעיר, לא מסכים בשום פנים להכניס אותם, אלא אם כן יפקידו את אישורי המעבר שלהם. "או אישור או מעבר - תבחר". אף אחד לא מוותר על התסריך שלו ואנחנו  מציעות לשניים טרמפ למחסום ברטעה. ואז כשכמעט עזבנו, ראינו שהחיילים מתייעצים מאחורי השער ולבסוף גם סימנו לחזור. ליווינו את השניים כדי לוודא שלא מחרימים להם את האישורים. חייל אחד רוטן שזה קשה לפתוח עוד פעם את השערים למטה ואנחנו מודות לו ומשבחות אותו על שהוא חוסך לפועלים קשי-יום מסע יקר של שעה וחצי לפחות.

17:05 מחסום טורה-שקד

תנועה דלה, כרגיל בשעות האלה. אומרים לנו שהחיילים מתעמרים בהם, בעיקר בבוקר, כשהם ממהרים לעבודה. איך? מעבירים את התעודות שלהם מיד ליד ומושכים את הזמן.

17:25 מחסום ברטעה-ריחן

הגענו בשעה שהחניון בצד הפלסטיני התחיל להתרוקן. בדקנו את אתר הבניה, שבגללו אין כיום בצד הזה של המחסום שום סככה מפני שמש או גשם. הוא התקדם מעט. החלטנו לבדוק את זמן המעבר של אשה, נושאת שקיות שעלתה לכיוון מרחב התפר. פגשנו אותה מן העבר השני כעבור 9 דקות. ירדנו בשרוול אל הקרוסלה ושמענו מגבר מהשטחים שנשוי לישראלית מהגליל על בעיותיהם כמי שאינם מורשים להתאחד, לפחות לא בישראל. מזל שיש "מרחב תפר"... בני משפחה שקיבלו אישורים מיוחדים לרגל חאפלה שאמורה להתקיים באותו ערב במרחב התפר, גילו בהגיעם לטרמינל שחלק מהאישורים שבידיהם תקפים מהבוקר למחרת. כל מאמצינו לעזור להם לא הועילו. "שיפנו לרשות", נאמר לנו.

עזבנו מעט אחרי השעה שש.