קלנדיה, יום ג' 29.4.08, בוקר
06:15 קהל רב
צובא על המחסום , אך אין דחיפות. אנשים מסתובבים בחוסר ידיעהובתסכול. "הרי אין היום שום
חג???......"סגר
.
לפתע מאתמול
בחצות.
לא הודיעו, לא
אמרו לא הזהירו. הסגר ימשך עד מחר בחצות.
אדם שואל אותנו "איך יאמין לי
הבוס שהיה סגר, למה לא הודעתי לו?"
ואיך הוא יכול היה
לדעת?
אנחנו צריכות להסביר
לפלסטינים איזה חג יש היום. ,ולמה מקשים עליהם כ"כ את החיים. קצת הזוי.
לאחר מספר שיחות טלפון התבררו
מעט מההוראות, שתמיד מתבררות מאוחר מדי.
בעלי ת.ז. כחולות יכולים
להיכנס.
בעלי ת.ז. פלסטיניות מעל גיל
30 נשואים ועובדים ב"עטרות" מורשים אף הם להיכנס.
ילדים עם ת.ז. כחולות???
מורשים להיכנס.
(גם ב"מוקד" לא ידעו מה הן
בדיוק ההוראות. מה לגבי הילדים.)
עד שהתבהר ערפל
האיסורים ראינו הרבה ילדים עצובים חוזרים לכוון ביתם. עוד יום לימודים
הלך.
שוב טלפונים – "מקרים
הומניטאריים יכולים לעבור." שלפנו מתוך הדוחק של "התור ההומניטארי" מספר אנשים
וילדים בדרכם לבתי חולים. העבירו אותם דרך שער אחר.
גם בחור שהיה בדרכו לבית משפט
בתל-אביב הצליח לעבור בסופו של דבר למרות היותנו סקפטיות.אף פעם אי אפשר
לדעת.הפלסטינים יודעים זאת טוב
מאתנו.