בקעת הירדן

Observers: 
נירית חביב, דפנה בנאי (מדווחת) ויוסי ט. מתעאיוש צילום: עארף דראגמה
20/12/2016
|
Morning

כל השבילים המקשרים את בקעת הירדן עם יישובי הגדה – עקרבה, בית פוריכ, טובאס, חסומים בערימות עפר ותעלות, בסלעי ענק ושערי ברזל נעולים. גם כאלה שהיו פתוחים בשנים האחרונות נחסמו שוב לאחרונה. רק שער גוכיה המנתק את הבקעה משכם ומטובאס פתוח היום (מיום ראשון, לדברי התושבים). פתאום אין "סיבות בטחוניות...", אין "סכנה לפלסטינים כי האזור משמש לאימוני הצבא...". דווקא בעת אימון השער פתוח, הרי יש לאפשר למכונות המלחמה מעבר חופשי בלי להתעכב בכל פעם על פתיחתו וסגירתו. ליד זרוע הברזל שלושה זחל"מיםinfo-icon וכמה חיילים משועממים. תרגיל צבאי מתקיים שוב בבקעה.
נכנסנו לראס אל אחמר אבל בגלל הבוץ לא יכולנו להתקדם מעבר למאהל הראשון. הבוקר ירדו גשמים עזים  וכל הבקעה הפכה לביצה אחת גדולה.
3 צעירים ממשפחת בשאראת סיפרו לנו על הטרקטורים שהוחרמו ועדיין לא הוחזרו ועל האימונים החוזרים ונשנים שבעטיים התושבים שוב ושוב מגורשים מבתיהם לשעות רבות, ביום ובלילה.

היום הגירוש מתבצע לא כאן בראס אל אחמר אלא בצפון, ליד גדר ההפרדהinfo-icon בין הבקעה וישראל. תושבי איבזיק גורשו היום ושוב מחר החל מהשעה 8.00 ועד 16.00. בהמשך יספרו לנו פלסטינים רבים על סבלם הרב של התושבים שנאלצו לעזוב את בתיהם בחורף הקר, ללא מקום לשהות בו, ביניהם ילדים ותינוקות, זקנים וחולים.

תור המכוניות המעוכבות 20.12.16.jpg
משעה 12.00 עד 16.30 הדרך העולה לתיאסיר ולכלל הגדה היתה חסומה בגלל
האימונים הצבאיים​
משפחה פלסטיניתמגורשת מביתה, איבזיק 20.12.16.jpg
משפחה פלסטינית שגורשה מביתה לרגל האימונים הצבאיים

 

ילדי בית הספר והגן מעוכבים 4.5 שעות 20.12.16.jpg
צה"ל מתאמן ותלמידים פלסטינים מעוכביםinfo-icon יותר מארבע שעות בדרך הביתה

 

הדרך העולה לתיאסיר ולכלל הגדה חסומה היום משעה 12.00 עד 16.30  בגלל האימונים הצבאיים. כתוצאה, תורים ארוכים של מכוניות פלסטיניות השתרכו מאל מליח, שם עצרו שני חיילים משועממים את התנועה ולא ידעו להגיד מתי תפתח הדרך לתנועה. הפלסטינים, רובם פועלים שכירי יום שחזרו מעבודתם בהתנחלויות, הסתובבו באפס מעשה על הכביש ועישנו. אנשים ביקשו שנפנה אל החיילים שיתנו להם להגיע הביתה, מרחק 200 מ' משם, באל בורג'. אך החיילים טענו שקיבלו הוראה לא לתת לאף אחד ללא  יוצא מהכלל לעבור.  היינו גם בקשר טלפוני עם מהדי שהיה בצד השני (המערבי) של החסימה וסיפר על תורים ארוכים גם שם. והגרוע מכל – ילדי בית הספר והגנים (כמו רינה בת החמש, בתו של יוסף ממקחול), חיכו על הכביש 4.5 שעות!! והסתובבו בין הזחל"מים והתחננו בפני החיילים לקצת אוכל. מהבוקר לא בא דבר אוכל אל פיהם.

זוהי שיגרת חייהם של הפלסטינים תחת הכיבוש, פעם זה תרגיל, פעם התרעה, אבל תמיד תמיד היד קלה על עצירת חייהם של התושבים.

הדרך לאבו סאקר סגורה בגלל הבוץ. שביל הכורכר שהוא סלל בקיץ נהרס ונחסם על ידי צבא הכיבוש. 5 משפחות מתגוררות כיום מעבר לביצה, מנותקים מהציוויליזציה, להוציא מבצעי חירום להעביר עם הטרקטור את הילדים מהכביש הראשי , שמשרת, כמובן את ההתנחלות . כל ניסיון של התושבים לכבוש לתועלתם דרך סבירה לקיום חיים אנושיים נתקל מייד בתגובה אלימה של צבא הכיבוש.

הגירוש מתבצע בדרכים  כל כך מגוונות כי הרי אנחנו לא כגויים, אנחנו לא מציגים את פנינו האמיתיות קבל עם, לא ולא, אנחנו מוסריים יותר. אנחנו לא מגרשים. אנחנו מלמדים  בבתי הספר את מורשת הטרנספר של גנדי, מחרימים לפלסטינים את האמצעים לנוע ממקום למקום, להוביל מים ועוד דברים שאנשים זקוקים להם, חוסמים דרכי גישה לכפרים שלהם, הורסים להם שוב ושוב את בתי המגורים (עם צווי הריסה בשם איזה חוק?). מכל הבקעה רחבת הידיים אנחנו בוחרים להתאמן משום מה  דווקא במקומות צפופים ומסכנים את חייהם אם בירי מעל לראשיהם או בנטישת תחמושת חיה בשטחי המרעה. והמטרה של כל זה מסתכמת במילה אחת: טרנספר! או בשתי מילים: טיהור אתני!  היעד הוא לרוקן מהר וככל האפשר את הבקעה מתושביה הפלסטינים. ל 20 משפחות שהתנחלו בעמונה מציעים בתמורה לפינוים עולם ומלואו, וכאן מדובר באנשים שחיים בבקעה דורות רבים, חלקם גורשו ממקומות אחרים (כולל ישראל של 48), וכל רצונם לחיות את חייהם, להתקיים, לשרוד.

הגנה מפני הפריץ והקוזקים
מוחמד ע' אל כביר (הוא מוחמד האח הגדול, לעומת מוחמד אחיו הצעיר ממנו) מתגורר עם משפחתו מול התנחלות משכיות, מעבר לכביש אלון. המתנחלים למעלה, הוא למטה, כנהוג (זו משפחתה של ביסן, הילדה הנכה ששתי חברותינו מטפלות בה כבר שנים). שני בניו עלי ואחמד רועים את הצאן על הגבעות מדרום להתנחלות ובמרחק ניכר ממנה, אחרי עימותים בעבר עם מתנחלי משכיות. עכשיו החליטו אלה לרעות את הבקר שלהם דווקא באותו אזור, הרי איש לא יפריע להם לרעות בכל שטח שמתחשק להם. מאז נפתחה מסכת של התנכלויות בילדי משפחת ע' בעזרתם האין סופית של חיילינו ("בנינו היקרים"):

  • לפני שבוע הגיעו לשטח המרעה רמי הרבש"צ של משכיות ועוד מתנחל והיכו את עלי קשות, אך לא הסתפקו בזאת. הם הזעיקו את הצבא והחיילים לקחו את עלי למחסום תיאסיר ועצרו אותו כחמש שעות. מכיוון שלא היתה שום עילה לעיכוב, שיחררו אותו עם רדת ליל.
  • לפני שנה אותו עלי נפצע ברגליו וידיו מנפל של םגז צה"לי, שננטש בשטח.
  • בשבת האחרונה רעה האח אחמד באותו מקום והפעם הגיעו כמה מתנחלים, ירו באוויר (מנשק שניתן להם ל"הגנה עצמית") והבריחו אותו.
  • ביום שני הגיעו מתנחלים עם עדר פרות והקיפו אותו ואת עדרו עד שנאלץ לעזוב את המקום.
  • גם היום הגיעו 5 מתנחלים חמושים ופתחו באיומים.

אחמד ועלי מתכוננים להמשיך ולרעות במקום שבו הם רועים תמיד כי אין להם מקום אחר, כל השטח מעברו השני של הכביש הוא שטח אש. בכוונת תעאיוש ללוות אותם למרעה ואף להישאר עמם בלילות, שכן המתנחלים נוהגים לבוא בלילות ולאיים על התושבים העומדים בדרכם.