דרום הר חברון, חברון

את יהודיה?

בכביש 60 הכל כרגיל.

הכניסות לעבדה ולדיר ראזח חסומות, אבל בכל מקום מוכנות אבנים גדולות וערמות עפר ליתר בטחון.

כל השאר פתוחות גם כל הכניסות לחברון פתוחות.

נסענו עד סעיר כדי לראות מה קורה שם ובכדי לפגוש מישהו שנתן שננסה לעזור לו בטיפול בהסרת מניעה.

מוחמד סיפר שתמימי ביקש שנבוא שוב, אז באנו שוב: לראות את הריסות הקרוון שלידו בגבעת גל, לראות שבתוך ערמת הגרוטאות הציב כוורות, לראות את הסוריאליזם הזה שנקרא החיים בחברון דרך עיניה הרעננות והמשתאות של אריאלה.

בכניסה למערת המכפלה שוב התיחקור של מוחמד: אתה מוסלמי אז תחנה בחוץ. לא עזרו מחאותינו בדבר זהות התעודות שלנו והגזענות הגזענות.

חיילי משמר הגבול מבקשים שנאפשר להם למלא את תפקידם ושנבין אותם. מוחמד מבין ומחנה את הרכב במגרש החניה ולא ברחבת המערה.

שלוש צעירות מעוכבות ע"י צעירה אחרת בת גילן. היא חיילת, הן סטודנטיות באוניברסיטת חברון.

נשים מול נשים......

אנחנו מחכות לראות מתי ישוחררו. הרבה זמן עבר והן מתיישבות על האדמה. עבד רץ ומביא להן כיסאות.

בינתיים קבוצת תיירים מניו מכסיקו מבקשת להכירנו שנספר מי אנחנו ומה מעשינו.

אז התחלנו לספר.

שלוש הצעירות שקיבלו את התעודות מתקרבות אלינו בעצת עבד.

פוערות אלי עיניים תמהות :את יהודיה? באמת את יהודיה? כן, אתן רואות, אין לנו קרניים ולא זנב.

לא ראינו אף פעם יהודים טובים, הן אומרות. באמת לא פגשנו.

התיירים בהלם מסתבר שהם יהודים, עינהם מתמלאות דמעות (גם שלנו). האשה לוחשת לי: אנחנו אחרי השואה. ככה מתנהגים שזה מה שהם חושבים עלינו? צודקת. גם אני חשבתי שאחרי מה שעשו לנו היינו צריכים להיות הטוב שבעמים. בעלה מסתכל עלי לא מסוגל להוציא מילה מפיו.

הבנתם עכשיו למה אנחנו באות לפה? בין יתר הסיבות.

אמרתי לתיירים כל מה שצריך להגיד.וספרתי כל מה שחשבתי לנכון. הצעירות מביטות באושר עלינו. באמת זה מפגש הופך בטן בשביל כולנו. סיפרו על עצמן, מאין באו, מה מעשיהן. החלפנו טלפונים ודברנו כנשים אל נשים, למרות המקום האיום הזה.

מתקשות לעכל את השאלה והתדהמה. צעירות פלסטיניות פוגשות לראשונה נשים יהודיות טובות.

הדרך לרחוב השוהדא שוב חסומה. שיפוצים של הרשות. חפירות, הנחת צנרת, וכו'. לא ניתן לעבור הלאה ממחסום בית המרקחת.

 הירקות בדוכנים ישר מהשדה ליד צומת דורא אל פאוואר מצוינים לעומת זאת.