מחסום פלאמיה צפון (914)

Observers: 
צביה ש', אנלין ק' (מצלמת), רחל א' (מדווחת)
01/05/2016
|
Morning

בשבת הגיעה בקשה מפלסטיני שנגיע למחסום הבוקר, מאחר והם מתכננים שביתה.

הדרישה שלהם שאותה ניסו להעביר בדרכים שונות לצבא, לא נענית והם בוחרים כמוצא נוסף לעשות שביתה שאולי תגרום לצבא להתייחס: השער הזה נפתח לבעלי אדמות מהסביבה (פלאמיה, כפר ג'ימל ואחרים) לצאת לאדמתם בשעה 5:30 בבוקר, ושוב בצהרים 12:40 וכן ב-17:30 אחה"צ. לטענתם שעת הפתיחה האחרונה מאוחרת מדי. הם יושבים שעה וחצי בחום וביתושים ומחכים. זמן מבוזבז שאינו דרוש לצרכי עבודה וכן  מקצר את משך הזמן בו יוכלו להיות בבית.  רצון בסיסי להשפיע על סדר יומם. להיות אחראים לניהול זמנם.

 

 

הגענו למחסום ופגשנו את א' וחקלאים נוספים. סך הכל היו במקום כ 80 איש. ההתכוננות נעשתה בשקט וללא סימנים חיצוניים. אם אתן מדמיינות כרזות ושלטים, כלום מזה לא היה. מישהו לבש חולצה אדומה שהזכירה לנו את ה-1 במאי שחל היום. אנשים התגודדו וחיכו לבוא החיילים ולפתיחת השער. רכב צבאי כבר היה במקום. זה שעושה את בדיקת הצירים. באחור מסויים הופיע הרכב של המשטרה הצבאית שהביא את החיילים שמבצעים את הבידוק.

באותו זמן הגיעו גם חקלאים או פועלים נוספים שלא ידעו או לא רצו להיענות לבקשות להשתתף בשביתה והתנהל ויכוח בין הצדדים.  מארגן השביתה אמר להם רוצים לעבור תעברו. וכך היה.

 

"מי שרוצה לעבור שיעבור". פלסטינים מפירי שביתה במחסום פלמיה (צילום: אנלין קיש, מחסום-ווטש)

 

כאשר נפתח השער עברו כ-5 חמשות של אנשים (בין 20-30 איש) והשאר נשארו בצד מזרח של הגדר.

בסוף המעבר החיילים נענו לבקשת מנהל השביתה להקשיב לטענותיו ולאחר מכן התפנו להשיג את הקהל לאחור, ובעיקר נטפלו אלינו וטענו נגד הצילום וכן שנלך לאחור, בצעקות, בגסות ובאופן שהכריח אותנו לא לבצע את הנאמר. בעיקר צעק החייל שלא נצלם. פקד לראות את התמונה שצולמה ולמחוק אותה. לזוז אחורה. הצעקות שהשמיע היו : "זה שטח צבאי", "השטח הזה שלי".... "אני רכוש צהל"... ועוד מעין אלו. "עוכרות ישראל" החזיקה אחריו החיילת בקול נוזף למדי. עם כל הרצון הטוב להבין שהחיילים הם פיונים של המצב הזה, הרי שהמדים, הנשק השלוף והתפאורה בתוכה פועלים להוציא את הכעס שלנו החוצה. קשה להישאר אדיש ולהקשיב ולהנהן. בחור פלסטיני צעיר אמר לאנלין: איך הוא מדבר אליך, את יכולה להיות סבתא שלו. חזר ואמר והסתכל על התקרית במבט מחייך.

לפני שחזרנו לגזרה המותרת (מאחורי הגדר), נסוגו החיילים לרכבם. סגרו את השער ונעלמו.

 

חקלאים פלסטינים שובתים במחסום פלמיה (צילום: אנלין קיש, מחסום-ווטש)

 

בהמשך, מאחר והאמונה של הפלסטינים באפשרות שהחייל ששמע את הטענות יעשה משהו עם המידע היתה פחות מרופפת, הם בקשו שנתקשר למת"ק באייל. קשרנו בין הקצין התורן שם לבין מנהל השביתה לשיחה ארוכה שבסופה הבטיח הקצין שהם ידונו בכך ועוד השבוע יתנו תשובה.
רשמנו לעצמנו להתקשר ב8.5.