א-ראם, ביר נבאלא, קלנדיה, יום א' 6.4.08, אחה"צ

15:45 קלנדיה
שני מסלולים, 1 ו-4, היו פתוחים.  לא היה תור במסלול המת"ק ולא ראינו ממתינים בסככה.  השבוע קראנו ביתר תשומת לב את הפוסטר המודיע על פתיחת סניף דואר בכופר עקב ופתאום נוכחנו שההודעה נכתבה רק בעברית ואנגלית ולא בערבית (למרות ששעות הפתיחה אכן מצוינות בערבית).  תמר שאלה עוברים ושבים שאישרו שאין סניף דואר פעיל בכופר עקב.

16:00 עברנו למחסום הרכבים.  מרחוק ראינו שתור המכוניות במחסום עטרות ארוך מאוד אבל לא ניגשנו.  התור בעטרות לא התקצר כל זמן שהותנו במחסום הרכבים.  לא היו בעיות מיוחדות במחסום הרכבים.  אמבולנס הביא חולה פלסטיני מבי"ח איכילוב והמתין להעבירו לאמבולנס פלסטיני שיביא אותו להמשך אשפוז ברמאללה. פגשנו מ"מ חדש ביחידת משטרת המעברים שמשרת בקלנדיה – סרן טל (שהצטרף לשלי ואיתי).

16:27  חזרנו למחסום הולכי הרגל.  עדיין פעלו שני תורים, אבל לאט, כך שהשרוולים היו מלאים ונוצר תור של כ-30 איש שהמתין ליד הקרוסלה הצפונית.  אני טלפנתי למוקד (רוזי ענתה והבטיחה לברר) ותמר טלפנה לחנן.  החיילת ששלטה בקרוסלה הצפונית השתרעה לה בנחת על שני כסאות עם הרגליים באוויר, מחזה מביש – גם זה דווח לחנן.

טלפנו למ"מ טל לשאול מה ניתן לעשות והוא אמר שיש הפסקת אוכל (בין 4 ל-5).  אין מה לעשות!  מה, לא יאכילו את החיילים? 

16:58  התורים עדיין ארוכים.  שוב דיברתי עם רוזי מהמוקד.  היא אמרה שביררה ואמרו לה שהכול כרגיל – עובדים כרגיל והעומסים כרגיל.  בשעה זו התור לפני הקרוסלה הצפונית מנה כ-50 איש ובכל שרוול המתינו עוד 30, סה"כ למעלה מ-100 ממתינים.  תזמנו את ההמתנה ב-50 דקות סה"כ. 

אשה בדרכה לבי"ח התייאשה מהתור וביקשה את עזרתנו במעבר.  האשה היתה חיוורת וחלשה.  טילפנו לטל שאמר שישלח מאבטחים לפתוח את "השער ההומניטרי".  המאבטחים הגיעו כעבור 10 דקות ותמר ליוותה את האשה (והמאבטחים) עד צאתה לאוטובוס.

17:17 התורים הארוכים לא התקצרו.  בחור הסובל מאסתמה אינו יכול לעמוד ליד המעשנים בתור ומבקש עזרה במעבר.  טל שוב הבטיח לעזור אבל לא קיים הפעם.

17:35  עזבנו את קלנדיה בכיוון לרפאת.

17:48  רפאת,  17 מכוניות המתינו בתור.  החייל במחסום סירב להגיד אם יש בידול אבל מפקדו אישר שאין.  ביציאתנו, ב-18:11, היו עדיין 17 מכוניות בתור.  בליל לא היו תורים כלל.