[מקור המובאות במאמר זה נמצאות בגרסה האנגלית]
מדינת ישראל רואה בחיוב את העלייה בהיקף התיירות וההגירה לארץ, אך בו בזמן מפעילה מדיניות של אפלייה אתנית כלפי אנשים המגיעים לארץ . המאמר הזה מציג מספר מגבלות הפוגעות באנשים ממוצא פלסטיני.
דרכון אמריקאי בידי אדם ממוצא פלסטיני אינו ערובה לכניסה חופשית לארץ ובכל מקרה אנשי ביטחון יתחקרו אותו על שם משפחתו ומוצא הוריו. כך אירע לשתי נשים צעירות, האחת ד', ארכיטקטית שנולדה בארצות הברית לאב פלסטיני, וחברתה ס', מומחית פיננסית. שתיהן נעצרו לאחרונה בנמל התעופה בן גוריון ועברו חקירה מתישה במשך 14 שעות, כולל תשאול לגבי צילומים שהיו ברשותן, בדיקה מדוקדקת של תוכן המחשבים והמטען שלהן ובדיקה גופנית. שתי קצינות ביטחון נצמדו אליהן וליוו אותן לכל מקום, אפילו לשירותים. בסוף התהליך הן גורשו בחזרה לארה"ב. מובן שתוכניות הנסיעה שלהן בוטלו וכך גם כרטיסי הטיסה שעלו להן בכסף רב. ׁ(Doughman 2012ׁ).
לקבלת פנים דומה "זכתה" צעירה אחרת, ל', ילידת ארה"ב ובת לאם פלסטינית, שהגיעה ארצה יחד עם קבוצת סטודנטים מאוניברסיטת קליפורניה במסגרת קורס ללימודי דיפלומטיה של המזרח התיכון. כשהגיעה הקבוצה למעבר הגבול היא הופרדה מהקבוצה, עברה בדיקה ארוכה ותחקור משפיל ולבסוף נאמר לה שבמקום לעבור עם כל הקבוצה "תנסי לעבור דרך גשר אלנבי, המיועד לערבים בלבד." היא חשה, לדבריה, שהופשטה מזהותה, שההיסטוריה האישית שלה נמחקה. יתר על כן, מברגע שעברה דרך גשר אלנבי והדרכון שלה מוחתם, נמנעת ממנה להיכנס לישראל. (Karmalawy 2013)
סטודנטים פלסטינים תושבי הגדה המערבית אינם רשאים להיכנס לישראל או לעבור דרכה. רובם אינם רשאים ללמוד באוניברסיטאות ישראליות ומאז שנת 2000 סטודנטים מעזה מנועים ממעבר דרך ישראל אל האוניברסיטאות בגדה, גם אם זכו במלגה ללימודי הדוקטורט שלהם. (Student travel…Gaza 2012). סטודנטים פלסטינים אחרים לא הורשו להצטרף לתוכנית Coexistence "דו קיום" של אוניברסיטת ניו יורק, שנועדה לסטודנטים ישראליים וסטודנטים מן הגדה (Scop 2014). מניעת המעבר לאוניברסיטאות אלצה את התורמים האמריקנים למשוך בחזרה את המימון למלגות של הסטודנטים הפלסטינים הללו. (Bohn 2012).
מגבלות המעבר הן חלק ממדיניות ההפרדה של ישראל שנכפית על פלסטינים. יוצאי דופן הם אנשי עסקים או שחקני כדורגל תושבי עזה. הם חופשיים לנסוע ללא הגבלה.(2012 What is separation policy?).
חמור עוד יותר הוא המקרה של ד"ר ה', תושב ירושלים המזרחית זה דור חמישי, אשר חזר מארה"ב לאחר שקיבל תואר דוקטור בננוטכנולוגיה ב-2007 ועבד שנים רבות בעמק הסיליקון. הוא שילם 120.000 שקל עבור היתר בנייה. אשתו עבדה כאחות בקופת חולים ושתי הצעות עבודה קוסמות חיכו לו. אבל, ב-1967 ישראל סיפחה את מזרח ירושלים ואת הכפרים הסמוכים ומאז מנעה תושבוּת קבע מפלסטינים באזור. האישור של ד"ר ה' פקע משום ששהה יותר משבע שנים בארה"ב ובנוסף גם קיבל אזרחות אמריקנית. אי לכך חוזי העבודה שהוצעו לו בוטלו ומשלושת ילדיו נשלל הביטוח הרפואי. גרוע מכך: היות והוא נחשב עתה כתושב בלתי חוקי הוא עלול להיאסר ולמצוא את עצמו מגורש מן הארץ בכל עת. (Hass 2010)
הקונסוליה האמריקנית בירושלים מציעה מידע בעל ערך לאמריקנים ממוצא פלסטיני המתעתדים להגיע לישראל. היא מזהירה אותם כי הכניסה לישראל עלולה להיות בלתי נעימה עבורם. (Entering and exiting Jerusalem 2014).
למרבה האירוניה המצב צפוי להשתנות לטובה כיון שישראל ביקשה לאחרונה מארה"ב לבטל את הצורך באשרה עבור אזרחים ישראלים, ללא קשר להשתייכותם האתנית או למוצאם. (Dager 2014). בתמורה, דורשת ארה"ב הסכם הדדי, המבטיח כניסה חופשית לישראל לכל האזרחים האמריקנים ללא הבדל אתני או מוצא.
תיירים וסטודנטים אשר מגיעים לביקור או חוזרים לפלסטין או לישראל אולי יוכלו יום אחד ליהנות מן החוויה, ומה שיותר חשוב, להישאר ולהעשיר את האזור כולו במיומנויות שרכשו.