במחסומים רבים ברחבי הגדה, המפרידים בין כפר פלסטיני לשכנו הקרוב, התקבעה שגרה. חיילים עושים עבודה של פקידי הסתדרות משועממים, אוטמים עצמם היטב (בפקודה כנראה) ומעבירים במחסום אך ורק אישורים. זה שלאישור צמוד בן אדם - זו תקלה מצערת. זה שיש בני אדם שאין להם אישור אבל הם צריכים לעבור - זו כבר הפרעה לעובד ציבור.
האטימות היא ההיפך משיקול דעת. הכיבוש לא מתיר לחיילי המחסום להשתמש בשיקול דעתם, חלילה יתפתו לחשוב שמולם עומדים סתם איש, סתם אשה, עם סתם צרכים אנושיים פשוטים, וסתם יכולות אנושיות פשוטות. אז אוטמים אותם.
כך שאם את/ה לא אישור אין לך מה לבוא למחסום:
האטימות היא ההיפך משיקול דעת. הכיבוש לא מתיר לחיילי המחסום להשתמש בשיקול דעתם, חלילה יתפתו לחשוב שמולם עומדים סתם איש, סתם אשה, עם סתם צרכים אנושיים פשוטים, וסתם יכולות אנושיות פשוטות. אז אוטמים אותם.
כך שאם את/ה לא אישור אין לך מה לבוא למחסום:
ריחן, שקד, יום ג' 9.10.07, בוקר
משקיפות: סימה ושולה ב' (רשמה)
07:40 מחסום שקד
אחרוני התלמידים ממרחב התפר מגיעים ועוברים את המחסום לבית הספר בטורה (גדה).
מגיעה מונית ממנה יורדים מספר אנשים, ביניהם סַבּארייֶה, אשה מבוגרת (בגילנו...) כבדת גוף.
לאן?
לג'נין.
מה שלומך?
יהיה טוב בעזרת השם. אבל אם כבר אתם שואלים אז אז אולי תעזרו לי להעביר את מכונת הכביסה שלי מטורה הביתה, לדַהֶר אֶל מַלֶכ? הידיים נגמרות לי מהכביסה. (היא מראה לנו את ידיה האדומות ולבנו נכמר.)
בין הכפרים טורה לדהר אל מלכ מפרידות חמש דקות הליכה ומחסום (שקד) ביניהם. "ומכאן," אומר לנו החייל, "בלי אישור, לא יעבור שום מוצר חשמלי ובטח לא מכונת כביסה." החייל נשמע נחרץ ואדיש בעת ובעונה אחת, זה אירוע פעוט מבחינתו.
הנחרצות בקולו מאתגרת. אף פעם? הרי לפעמים יורד גשם באמצע הקיץ, לא?
צלצלנו לאל"מ פארס, ראש מת"ק
סאלם, שהיה די קואופרטיבי וטען שיש דבר כזה שנקרא: נוהל תיאום חריג. הוא ייעץ שהאשה תפנה לראש מועצת דהר אל מלכ, והלה יַפנה למת"ק בקשה לנוהל כזה ויבקש להעביר את מכונת הכביסה דרך מחסום שקד דווקא. הוא משוכנע שהבעיה תיפתר ומבקש שנחזור אליו ונעדכן אותו.
אחרוני התלמידים ממרחב התפר מגיעים ועוברים את המחסום לבית הספר בטורה (גדה).
מגיעה מונית ממנה יורדים מספר אנשים, ביניהם סַבּארייֶה, אשה מבוגרת (בגילנו...) כבדת גוף.
לאן?
לג'נין.
מה שלומך?
יהיה טוב בעזרת השם. אבל אם כבר אתם שואלים אז אז אולי תעזרו לי להעביר את מכונת הכביסה שלי מטורה הביתה, לדַהֶר אֶל מַלֶכ? הידיים נגמרות לי מהכביסה. (היא מראה לנו את ידיה האדומות ולבנו נכמר.)
בין הכפרים טורה לדהר אל מלכ מפרידות חמש דקות הליכה ומחסום (שקד) ביניהם. "ומכאן," אומר לנו החייל, "בלי אישור, לא יעבור שום מוצר חשמלי ובטח לא מכונת כביסה." החייל נשמע נחרץ ואדיש בעת ובעונה אחת, זה אירוע פעוט מבחינתו.
הנחרצות בקולו מאתגרת. אף פעם? הרי לפעמים יורד גשם באמצע הקיץ, לא?
צלצלנו לאל"מ פארס, ראש מת"ק
סאלם, שהיה די קואופרטיבי וטען שיש דבר כזה שנקרא: נוהל תיאום חריג. הוא ייעץ שהאשה תפנה לראש מועצת דהר אל מלכ, והלה יַפנה למת"ק בקשה לנוהל כזה ויבקש להעביר את מכונת הכביסה דרך מחסום שקד דווקא. הוא משוכנע שהבעיה תיפתר ומבקש שנחזור אליו ונעדכן אותו.
עזבנו את המחסום ובדרכנו הביתה פנינו ימינה ונכנסנו לכפר הקטן דהר אל מלכ. הראשון שפגשנו ושאלנו אם ידוע לו איפה ראש המועצה, הציג עצמו כחבר המועצה שיכול לטפל בעניין. סבאריה, איך לא, היא אשת דודו. הוא מכיר את הסיפור עם מכונת הכביסה שלה. עד היום כל מה שעשו בעניין זה לא הצליח להם. דיברנו על ליבו שיצלצל ממש עכשיו לפארס, שיילך עוד היום למת"ק, שלא יוותר. החלפנו מספרי טלפון והבטחנו שנעדכן זה את זה במהלך הימים הקרובים. מי יודע... אולי בקרוב, אינשאללה, סבאריה כבר תכבס בע'סאלה שלה ותבוא מנוחה לידיה.
תוספת מאוחרת לדוח
כעבור שבוע: מכונת הכביסה הגיעה לביתה של סַבּאריה, אבל לא בדרך הישר כפי שקיווינו, דרך מחסום שקד. בשביל סבאריה זה מרחק הליכה קצרצר, עם המכונה על הראש, עד לביתהּ. אך לא. המכונה עשתה את המסלול העקום - מסביב, דרך מחסום ריחן הרחוק, עיקוף ענקי בקילומטרים, ברכב ובעד כסף (שאין).
----------------------
שולה בר