הנה דוגמה למצב ששוטרי מג"ב עושים דין לעצמם (ברוח התקופה), ובניגוד להוראות מפקדם מחרימים תעודות זהות של פלסטינים. כאשר נשות מחסוםWatch נמצאות במקום ועדות למעשים אלה – יש מי ששומר על זכויות הפלסטינים לשאת תעודת זהות, ודואג שהמפקד יפעיל את סמכותו. אבל כאשר הן אינן בשטח, מה קורה?
דוח [חלקי] ממחסום קלנדיה, יום ראשון 30.12.2007, אחה"צ
משקיפות: פיליס ו. תמר פ. (מדווחת)
16:50 – כשעמדנו לעזוב את המחסום הבחנו בקבוצת אנשים בסמוך למסלול מס' 5. היו שם חמישה אנשים - ארבע נשים וגבר, שנתפסו כשב"חים [שוהים בלתי חוקיים] בשעה 14:00 באזור התעשייה עטרות בידי שוטרי מג"ב. תעודותיהם נלקחו מהם והם נשלחו ברגל אל מחסום קלנדיה, בהבטחה ששם יוחזרו להם התעודות.
אלא שהתעודות לא הובאו לקלנדיה.
קצין המת"ק (א') במקום, שפגש שלוש מהנשים, אמר להן כי אין טעם שימתינו במחסום שהרי במקום הזה הן לא תקבלנה את התעודות. הנשים החלו לעשות את דרכן אל עבר היציאה תוך ייאוש וויתור על התעודות. למזלן, פיליס (חברתי למשמרת מחסוםווטש) הבחינה בהן בעודן עומדות לצאת מהמחסום והחזירה אותן פנימה. יצרתי קשר עם אריק, מפקד פלוגת מג"ב בעוטף ירושלים, שעשה בירור בין אנשיו ואישר שהתעודות של האנשים שאת שמם ציינתי באוזניו אומנם בידיהם. הוא הביע כעס רב על שהנוהל הופר בצורה גסה כל כך ע"י פיקודיו, הבטיח לטפל בעניין בחומרה, התנצל בפני (לא באזני הפלסטינים שנפגעו) ואמר שמקרה כזה לא יישנה. הוא שלח רכב להשיב את התעודות לבעליהן.
בשעה 17:15 – הרכב הגיע והתעודות הוחזרו לבעליהן.
פתרנו בערב קר זה את בעייתם של חמשה אנשים, אך מה עולה בגורלם של אלו שאנו או חברותינו אינן נקרות בדרכם?
----------
דליה גולומב