חווארה, נועמן, שיח' סעד, יום ב' 17.3.08, אחה"צ

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
יעל י., אורית י., אילנה ד. (מדווחת)
Mar-17-2008
|
Afternoon

 התחלנו את המשמרת בשיח סעד, השייכת לאזור אבו דיס והמשכנו בכוונה להגיע לנועמן. התרשמנו מהפער הגדול שבין מצב הכבישים עד לצור באחר ומהר חומה לכיוון תקוע ונוקדים. הראשון מלא מהמורות, חסר תאורה וערמות זבל שאינו נאסף על ידי עיריית ירושלים האחראית לו, והשני דרך מלך, רחבה, סלולה למשעי, מוארת ונקייה.   

 מיד אחרי המחסום פנינו ימינה אל הכפר המנומנם נועמן בחיפוש אחר מישהו שנוכל לשמוע ממנו על מצבו של הכפר. אדם שהשקה את גינתו (מזג האוויר היה חם ואביך), הפנה אותנו לביתו של המוכתר. היססנו לדפוק על דלת הכניסה של הבית הגדול, מבלי שהוזמנו.פגשנו אישה, דוברת אנגלית שבאה מבית לחם לבקר את משפחתה בבית שבו נולדה, הפנתה אותנו לאדם דובר אנגלית. האיש התלונן מרה על המצב.  הוא סיפר שאשתו יצאה בבוקר עם בנם בן הארבע לביקור רופא בבית לחם, בשובם במונית נמנעה מהם החזרה על ידי החיילים שסגרו את הכביש העולה לכפר בתלתליות תיל והיה עליהם לחזור לבית לחם. הכפר חזר כמעט לגמרי לחיות מחקלאות בהעדר אפשרויות פרנסה אחרות.   בדרכנו חזרה פגשנו צוות טלוויזיה שוודי שצילמו בסביבה. הנהג שהוביל אותם היה מג'אבל מוכאבר ולא לקח אותם לשייח סאעד. לפני שנה צילמו במחסום חווארה. הם ראיינו אותנו ושאלו על בעיית המחסום החולש על הכניסה לכפר אך לא יכולנו לתת להם מידע לגבי העתיד. הדבר היחידי שיכולנו להצביע עליו הוא קרבתו של הכפר להר חומה, שכונה המתרחבת ומתקרבת אליו. מצב זה יהפוך את אדמות נועמן בעתיד הקרוב לבעלות ערך נדל"ני גבוה בשוק הירושלמי.  קבוצה של מי שנראו כפקידים בכירים עמדו במחסום ודנו כנראה בעתידו.  

בדרך חברון נתקלנו במחסום פתע ממול למנזר מאר אליאס, ארבעה מעוכביםinfo-icon ישבו בצד הכביש לפני שנדרשו לחתום על ההצהרות המוכרות. חכינו מעט אך לא התרשמנו שהחיילים עומדים לשחרר אותם בקרוב.
  

המשכנו למעבר 300 שהיה עמוס מאד. קבוצה גדולה של תיירים גרמנים ניסתה להידחק בתור לכיוון ירושלים. כשיצאו סיפרו על ההתנהגות הקשוחה של החיילים כלפי הפלשתינים. ואכן תהליך המעבר משפיל. שלושה אנשי אבטחה אזרחיים עמדו בכניסה וארבעה חלונות היו פתוחים, רק מכונה אחת לקריאת כף היד פעלה. חיילת שישבה באחד מחלונות הבדיקה שוחחה בטלפון כל זמן שהותנו שם, תוך כדי בדיקה איטית של ניירות העוברים. יחד עם זאת לא ארך זמן המעבר יותר מעשר דקות. עזבנו כשהמעבר כמעט התרוקן, שני החלונות המרוחקים יותר והדלת החורקת שחוצצת בין שני חלקי המעבר, נסגרו. שוב ראינו את אותה הקבוצה של פקידים על ניירותיהם, שבאו כנראה לבדוק את מצב המחסום. שמענו אותם מדברים על תנאי מזג האוויר (רוחות, גשמים וכו') במחסום זה.