לימונדה

בתחתית עמ' 19 של "ישראל היום" מתפרסמת ידיעה מאת שלמה צזנה, הכתב המדיני של העיתון, על "יוזמה חדשה" – "ציורי קיר בצד הישראלי של גדר ההפרדה". חידה: איך ייתכן ציור קיר על גדר?

ובכן, מסתבר ש"בצד הישראלי של הגדר עומדת חומה בת מאות קילומטרים". צזנה מצטט את הנתון הזה ממכתב שחיבר לאחרונה שר ההסברה יולי אדלשטיין, ומוסיף כי הגדר אמנם "בלמה את טרור המתאבדים והצילה חיי ישראלים רבים, אך הפלסטינים משתמשים בה ככלי הסברתי לניגוחה של ישראל".

היוזמה של אדלשטיין פשוטה. "אמנים ישראלים ותלמידי בית-ספר יציירו על קטעים שונים בחומה", וכך מה שכיום מכונה על-ידי שר ההסברה ובטאון ההסברה "נטל הסברתי" יהפוך ל"הזדמנות הסברתית מן המעלה הראשונה". אלוהים חילק לך לימונים? הכן לימונדה. קיבלת ממנו דווקא כיבוש של עשרות שנים וטרור רצחני? נצל את החומה בת מאות הקילומטרים שבנית למען תעמולה חיובית.

שאריות מחומת ברלין, השבוע (צילום: נתי שוחט) 

בעצם, למה שחומת בטון ענקית שהקמת בעיקר על אדמה שכבשת לא תהיה "הזדמנות הסברתית מן המעלה הראשונה" עבורך, אלא רק רק עבור הצד שכלוא מעברה האחר? ההיגיון ההפוך שמוביל את שר ההסברה והכתב המדיני של "ישראל היום" ממילא נטוע עמוק במציאות חיינו. הגוף שאחראי על קביעת תוואי החומה נושא את השם הפסטורלי "מינהלת קשת צבעים". הנה, יש אפילו מי שיארגן לציורי הקיר את חומרי הגלם.

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מביאה אריאלה רינגל-הופמן את התרשמותה מביקור בעיירה ביר-נבאללה, שכלואה בתוך מובלעת של גדר ההפרדה, בין ירושלים לרמאללה. העילה – השנה מלאו עשר שנים להחלטה על הקמת גדר ההפרדה ובשבוע הבא יפיץ ארגון בצלם סיכום ביניים ביקורתי. זו עבודה עיתונאית מתבקשת, דיווח על השלכות שליליות של אחד המעשים הדרמטיים ביותר שביצעה ממשלת ישראל בשנים האחרונות. חבל שבתחום הכיבוש עבודה עיתונאית זו כמעט שאינה מתבצעת על-ידי ישראלים.

לפי הכתבה של רינגל-הופמן, תושבי העיירה נותקו מירושלים, עסקיהם קרסו, תושבים שיכלו להרשות לעצמם נטשו והיתר סובלים ממצוקה גדולה. "קשרים משפחתיים הופרעו, יש פגיעה משמעותית בחופש העיסוק, בחופש התנועה, בזכות לחינוך וכן הלאה", מדגישה דוברת בצלם שרית מיכאלי. לצד הקביעה החד-משמעית כי החומה תרמה לסיכול הטרור והצלת חיי ישראלים רבים, הכתבה כוללת ציטוטים מפי תושבים המתלוננים על כך ששגרת חייהם הידרדרה בצורה דרמטית בשל בניית החומה סביב העיירה. משום מה, אף פלסטיני תושב ביר-נבאללה אינו מדבר עם רינגל-הופמן על הזדמנויות הסברתיות.