אבל הבוקר התלונן ראפיק תאופיק מעאנין באוזני שולה חברתנו , שמישהו כרת עצי זית בכרם שלו, הנמצא סמוך לכביש הגישה למחסום עאנין ממרחב התפר. הוא אינו יודע מי יכול לעשות דבר כזה.

ועוד ידיעה שהתקבלה זה עתה : מתנחלים כרתו 150 עצי זית של פלסטינים מהכפר לובן, הסמוך למעלה לבונה.

בשנת 2002 כתבה המשוררת אגי משעול את השיר :

עץ הזית

תָּקְעוּ אוֹתוֹ בֵּין שְׁלוֹשָה עֲצֵי קוֹקוּס

עַל מַצָּע אֲדַמְדָם שֶׁל טוּף מֵהַהוֹם סֶנְטֶר

בְּאֶמְצָע צֹמֶת שֶׁהָפַךְ בִּין לַיְלָה

לְכִּכָּר.

נֶהָגִים הַמְּמַהֲרִים לְבֵיתָם

יְכוֹלִים אוּלָי לִרְאוֹת אוֹתוֹ מִבַּעַד לִשְׁנֵי כַּדֵי חֶרֶס

נוֹטִים עַל צִדָּם

אֲבָל אֵין לָהֶם זְמָן לַסִּפּוּר הַמְּפֻתָּל

הַעוֹלֶה מִגִּזְעוֹ

אוֹ צָּמַרְתוֹ הַגְּזוּמָה בְּהוּמוֹר שֶל קַבְּלָנִים

וְאֵין הֶם יְכוֹלִים לְנַחֵשׁ אֶת שׁרָשָיו

הַמְּגַשְׁשִים נְבוֹכִים

בָּאֲדָמָה הַזָרָה,

לוֹפְתִים עוֹד כְּמוֹ צֵידָה לַדֶּרֶך -

אַדְמַת-אֵם שֶׁדָבְקָה בָּם

בַּהֲמֻּלַת הַחִשׂוּף.

אֲבָל זֵיתָיו המּוּשָטִים לְאֵין דוֹרֵש מַשְׁחִירִים

אֶת פָּנַי

וְשוּם וְרָדִים נַנָּסִיִים לֹא יָסִיחוּ אֶת לִבִּי

מִן הַבּוּשָׁה.

עוד לפניה לאה גולדברג כתבה את עצי הזית

 עמדו בניסיון השרב

ובאו בסוד הסער -

וכנצח נצבו במורד

הגבעה מול הכפר שחרב

מכסיפים באורו הצונן של הסהר.

עמוד, מה גדושה השלוה.

זו איפה השיבה הטובה!

הקשב, הקשב למשב

הרוח בנוף הזיתים.

איזו צמיחה ענוה!

התשמע? הם אומרים עכשיו

דברים נבונים ופשוטים.

 עצי הזית, הם כבר מזמן לא רק מה שהם, אלא גם סמל שהולך ומסתבך הולך ומסתבך ….

על פיסת האדמה הזאת שבין הירדן לים נצטרך כנראה להסתדר ביחד שני העמים .

רג’א שחאדה – עורך-דין פלסטיני, סופר ולוחם למען זכויות האדם, אינדיבידואליסט עדין ורגיש, מסור ומוכשר מציג לנו בספרו הדרך השלישית, את הצומוד (صومود). את בחירתם של פלסטינים – שלא האמינו באלימות, מחד גיסא, ולא רצו לשתף פעולה עם הישראלים, מאידך גיסא – לדבוק באדמתם, להיאחז בה ולהיצמד אליה .

א.ב יהושע תרגם את המונח "צומוד" ל"אחיזת מולדת" . גם לנו היהודים הישראליים אין לאן ללכת , או כמו שאומר דויד אבידן בשירו ייפוי כוח :

"מה שמצדיק יותר מכל
את הבדידות, את היאוש הגדול,
את הנשיאה המוזרה בעול
הבדידות הגדולה והיאוש הגדול,
היא העובדה הפשוטה, החותכת,
שאין לנו בעצם לאן ללכת"

ואהוד מנור אומר : אין לי ארץ אחרת ,גם אם אדמתי בוערת, רק מילה בעברית חודרת אל עורקי אל נשמתי בגוף כואב בלב רעב כאן הוא ביתי. לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה לא אוותר לה אזכיר לה ואשיר כאן באוזניה עד שתפקח את עיניה.  בזמן הזה כשהטרור היהודי מכנה את מעשיו " תג מחיר " , שורף מסגדים , עוקר זיתים , ומכלה את שארית הסיכוי לחיים במשותף של יהודים וערבים אני רוצה לקוות שהזיתים כסמל לשלום ינצחו. או במילותיה של תלמה אליגון :

יש לי תמונה בבית

של יונה עם עלה של זית

מעליה גלגל החמה,

לרגליה פגעי מלחמה

היונה של השלום,

על חורבותיה של אומה אחרת

תמונה מושלמת,

חלומות בתוך מסגרת

יונה עם עלה של זית

צאי מן התמונה,

השיבי את האמונה

שהשלום יבוא בעקבותייך