מחסוםWatch מתריע - מרץ 2008 | Machsomwatch
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מחסוםWatch מתריע - מרץ 2008

Monday, 14 April, 2008
 

 

גיליון זה מוקדש לראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט, שביקש בשבוע שעבר בכנס מח"טים: "תחשבו על הפלסטינים שמופשטים במחסומים, זה יכול להיות סיר מבעבע שעלול להתפרץ ולגרום לכוויות נוראיות וזה יכול להיות משהו אחר, שתלוי אך ורק בהבנה שלכם וביכולתכם לפעול בחכמה ובנחישות" (הארץ, 11.4.08).  אדוני ראש הממשלה, בוא וראה מה באמת קורה במחסומים.

 

"ציר מדיסון" - מי יודע? "ציר מדיסון" אני יודע..

16:00 - שבע מכוניות חונות לצד הכביש ונוסעיהן עומדים ליד מכוניותיהם בעמידת המתנה האומרת הכל:  שתי משאיות קירור, משאית המובילה בלוני חמצן, משאית ריקה, וואן של הסהר האדום המוביל תרופות ומכונית פרטית שבעליה הוא רופא מחווארה. סרן א' מהמינהל האזרחי (המת"ק) מגיע לאחר עשר דקות ועוד לפני שפנינו אליו, מודיע שהוא מכיר את כל המקרים! כולם נסעו על "ציר מדיסון" והפרו את החוק. שאלנו, אם יש חוק, למה אין שילוט המורה על איסור הנסיעה לפלסטינים? "צודקים" הוא משיב. ולמה החיילים שתופסים אותם לא מונעים מהם לעלות על הכביש? "לכי ותעמדי את שם", הוא משיב. מאפשרים להם לנסוע ובקצה הכביש תופסים ומענישים. אחר כך הוא אומר (יותר מפעם אחת) "כולם זייני שכל" בהתכוונו לפלסטינים המעוכבים (ואולי גם אלינו) ומשחרר את המשאית עם בלוני החמצן. "יש חוק מח"ט" הוא קובע בעניין איסור הנסיעה,  "והם יודעים, בואי נעבור אחד אחד ונשאל". אחר כך הוא משחרר את הרופא "רק בגללך. אם הוא רופא יש לו שכל והוא עוד גר בחווארה, הוא צריך לדעת איפה אסור ואיפה מותר". אמרנו שלפעמים אנשים ממהרים או עייפים, הדרך האלטרנטיבית עוברת בכביש משובש וארוך, וזה רק אנושי לבחור בדרך הנוחה והקצרה. מאחר שה"חוק" אינו חוקי הרי שגם העבירה אינה עבירה. ומה לגבי מוביל התרופות? "הוא שקרן ותחמן, אני מכיר אותו".  לאחר זמן-מה גם הוא משוחרר ועוזב. האחרים נשארו עד 17:00 ו-17:30 לרצות את עונשם - שלוש שעות של עיכוב לפחות. החיילים הביטו בשעונם והקפידו על כל שנייה. (חווארה 2.3)

 

הבחנו בידיים המנופפות לנו מתא בטון שלצד המחסום. ניגשנו ומצאנו תא כליאה מבטון, ללא דלת, ובתוכו דחוסים 14 (!) צעירים. כולם סטודנטים שעוכבו לפני שלוש שעות, כאשר ניסו לחצות את "ציר מדיסון" ברגל, בדרכם לעוורטא (כנראה ניסו לחסוך לעצמם את מחסום חווארה בדרך זו). החברותא של 14 חברים יחדיו הקלה על העיכוב, אך מפאת צרות תא הכליאה  "נשפכו" כמה צעירים החוצה (גם מעקה בטון מפריד בינם לבין החופש). מפקד המחסום הרבה להתרות בהם שייכנסו בחזרה לתא. לפתע רץ מפקד המחסום אלינו ודרש שניקח אותו במכוניתנו לרדוף אחר שישה פלסטינים שנצפו על ידו כשהם חוצים את "ציר מדיסון". אנחנו המומות וכמובן מסרבות: "שאנחנו ניקח אותך באוטו שלנו לתפוס פלסטינים?" הוא כעס עלינו,  שהרי הם, לדבריו, הולכים הישר מ"ציר מדיסון" (שבין שכם לעוורטא) לתל אביב. 

 

המפקד החליט כעבור זמן לשחרר את הצעירים אבל להשאיר את הארבעה שהיו מחוץ לתא. אלא מה? הוא לא זוכר מי היה בחוץ. הוא מנסה ללחוץ על הפלסטינים להסגיר את האשמים, אלא שהללו, באקט של סולידאריות, מוכנים להישאר כלואים ולא להסגיר את "הפושעים". לבסוף הוא בוחר באחד ומחליט להשאירו, ומשחרר את השאר לאחר הרצאת חינוך באנגלית (בתחילה ביקש מאתנו שנתרגם לערבית, אבל באותו רגע שכחנו את מעט הערבית שידענו). הצעירים סרבו בתחילה ללכת בלי חברם אך משראו שלא איכפת למפקד המחסום אם יישארו, הם פנו ללכת. לא עזרו תחנונינו. המפקד סרב לשחרר את המעוכב הבודד. כאשר המפקד אמר שהצעיר נענש בגללנו, החלטנו  שנוכחותנו גורמת לעיכוב הנוסף ועזבנו. ( זה התברר כשיקול מוטעה כי הוא השאיר אותו כשעה ורבע אחרי שעזבנו.) כולם אגב הוחזרו לשכם, שיתכבדו נא ויעברו עכשיו דרך המחסום -  עיכוב נוסף של כשעה. (עוורטא 6.3)

 

ביציאה ממחסום עוורטא בהצטלבות עם "ציר מדיסון" מקימים חיילים מחסום עם דוקרנים כדי לצוד את ה"עבריינים" שיבואו מבית פוריכ ובית דג'ן ויסעו על הכביש המיועד רק למתנחלים. הגענו למחסום בשעה 18:45 -- שעה שבה המחסום כבר סגור ומסוגר. החיילים ספונים במגדל השמירה ומכונית אחת ובה ארבעה גברים פלסטינים מעוכביםinfo-icon, שמחכים עד בוש לשחרורם. לדבריהם עוכבו כבר בשעה 16:30.  עם הגיענו כוון עלינו זרקור מסנוור ואחר כך מגיעים החיילים. מפקד המחסום אומר שהם מעוכבים מ-17:10. למעשה אין משמעות לפערי הזמנים (תפסו אותם במחסום חווארה הסמוך. לדבריהם  ב-16:30  וב-17.10 הם הגיעו לעוורטא -  כולם צודקים). אלא מרגע שמפקד המחסום מקבל את ה"סחורה" הוא רשאי להחזיק בה במשך שלוש שעות תמימות, וכך לדבריו יעשה. נוסעים אלה הם מרמאללה ואינם מכירים את "החוקים" והאיסורים באזור שכם. התקשרנו למת"ק בעניין המעוכבים ושאלנו את החיילים מדוע לא יתלו שלט שהנסיעה לפלסטינים אסורה על "ציר מדיסון" וכך יימנע הצורך להעניש "עבריין" על משהו שהוא כלל לא ידע. למשמע הרעיון הזה  הזדעק מפקד המחסום: "זה שלט נורא גזעני !" אמר  ואחר כך הוסיף: "הפלסטינים מסובבים אתכם כמו פקק של בקבוק. הם לא מרמאללה, אני מכיר אחד מהם והוא מפה, מהכפר". כדי להראות לנו כמה הוא בסדר אמר על נוסעי המכונית שכן היו מרמאללה "הם היו בסדר, לא עשו לי בעיות ולכן הרשיתי להם לשבת ברכב שלהם ולא בצינוק". לפי גילם של ארבעת המעוכבים, כל אחד מהם היה יכול להיות להיות אביהם של החיילים.  (עוורטא, 15.3)

 

"ציר מדיסון" בלשון צ"הל הוא כביש מס' 557, שיוצא מכביש 60 דרומית משכם ומוביל להתנחלות איתמר, לכפרים  הפלסטיניים  בית פוריכ ובית דג'ן ומסתיים בהתנחלות אלון מורה. על כביש זה אסורה תנועה פלסטינית ברכב או ברגל, עליו או לצדו, לבטחונם של המתנחלים. תושבי הכפרים הפלסטיניים האלה, המבקשים לנסוע דרומה לרמאללה, בית לחם או חברון לדוגמא, חייבים לעבור צפונה דרך מחסום בית פוריכ לשכם, לחצות את שכם מערבה, ולצאת דרך מחסום חווארה דרומה: מסע של כשלוש שעות (כולל המתנה בשני מחסומים), במקום נסיעה של כמה דקות.

ברשימה של מערכת הביטחון שפורסמה בימים אלה: "מחסומים שהוסרו",  צוינה גם חסימה על "ציר מדיסון". בשנים הארוכות שאנו נוהגות בציר זה מדי יום, לא פגשנו את החסימה "המסתורית" - היכן היא? מי מכיר? מי יודע?