מחסוםWatch מתריע - יולי 2007 | Machsomwatch
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מחסוםWatch מתריע - יולי 2007

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Tuesday, 31 July, 2007

מחסוםWatch – ארגון נשים ישראליות נגד הכיבוש ולמען זכויות אדם, שעוסק באחד ההיבטים החמורים של הכיבוש – הגבלת חופש התנועה של הפלסטינים בשטחים הכבושים.

...ארבעה מליוני פלסטינים נתונים תחת משטר מזוויע של גדרות,
חסרי כל זכות, לבד מן הזכות לפחוד (יצחק לאור, "הארץ" 8.8.2007).

ירושלים-בית לחם אהבה ושלום

כאשר הגענו היו כבר עשרות אנשים - ברגל ובאוטובוסים - בדרכם לעבודה ואחרים חיכו ליד המחסום להסעה. תוך שעתיים עברו בין 1,600 ל-1,800 איש. מ-12 עמדות הבדיקה היו חמש פתוחות. במהלך שהותנו לא נוצר עומס גדול על עמדות הבדיקה, כי החיילים בשלב הבדיקה הראשון הניסתר מעינינו העבירו כל פעם רק מספר מצומצם של אנשים .

מדוע המראה כל כך קשה?

לא משנה באיזו "יעילות" יעבוד המחסום, מסכת של השפלה היא חלק בלתי נפרד מתפקודו.

ההשפלה היא בכך שאנשים בני ארבעים, חמישים, שישים, שכל מבוקשם להרוויח את לחמם, נאלצים בוקר בוקר לעמוד בתור חצי שעה, שעה, שעתיים, נתונים לשרירות ליבם של צעירים וצעירות בגיל ילדיהם שכל סמכותם נובעת מהמדים שהם לובשים ומהרובה שהם נושאים ומתוקף סמכות זו פותחים את המחסום ב-5.00 או אולי רק ב-5.30 ועובדים ביעילות או באיטיות;

ההשפלה היא בכך שבין תור לתור, בין הבדיקה הגופנית לבדיקת הניירות, הם צריכים מחדש לחגור את חגורותיהם לעיני כולם וכולן;

ההשפלה בכך שהם עומדים דחוסים מול ביתן זכוכית בתוכו יושב במקום מרווח יחסית, על כיסא נוח, שתייה ואוכל לידו, הבודק.

ההשפלה היא בכך שאין מגע פיזי עם הבודק, אלא שצריך להעביר את הכרטיס המגנטי או הביומטרי דרך חריץ העשוי לדבר ולהדביק את אישור העבודה על החלון כך שניתן לקרוא אותו מהצד השני. אחרי כל זה ישנה עוד השפלה . הבודק יושב מוגן היטב מאחורי זכוכית. אפילו אם עשרים זוגות אגרופים יוציאו את זעמם על הזכוכית - לא יקרה לבודק כלום. עם זאת, החיילים לא סובלים שיותר מאיש אחד יתקרב לזכוכית ואפילו לא שהממתינים הלחוצים מרימים את קולם בחוסר סובלנות נוכח תהליך הבידוק המתמשך. כוחות הביטחון מרגישים את הצורך להשרות סדר על הילידים. זה מתחיל עם צעקות "עופו מפה", "לכו אחורה", "שקט, כולם שקט עכשיו", "להיות בשקט". זה ממשיך עם מג"בניק שדוחף את האנשים אחורה עם קנה הרובה. זה נגמר בעונש חינוכי קולקטיבי - "אף אחד לא עובר עד שכולם מסודרים", "עד שלא תהיו בשקט לא נעביר את האנשים. מי שלא מבין שיתרגמו לו לערבית". היום - כי, הכול התנהל יחסית בסדר - "הפסקת חייםinfo-icon" זו ארכה דקות ספורות בלבד.

זרם העוברים עלול להטעות. המתבונן עלול להתנחם בכך ש"בסופו של דבר הם עוברים". את האלפיים שעוברים רואים. את האלפים הרבים שאינם מורשים לעבור כבר לא רואים. מאז שהמחסום המאולתר היה לעמדת בדיקה אטומה כבר אין טעם לבוא בלי אישור ולנסות לשכנע את החייל ולהתחנן. כל ויכוח ייקטע באמירה הפסקנית: "לך אחורה, אתה לא יכול להיכנס". רק בטעות עוד מגיעים מסורבי מעבר - אנשים שחשבו שניירותיהם בסדר, אך הבודק מכריז שלא. אדם אחד ישב שעה על רצפת המחסום וחיכה לבירור עניינו, כי "משהו לא בסדר" עם התעודה שלו. בסופו של דבר קרה לו החייל, החזיר לו את תעודת הזהות ופסק: "תחזור לבית לחם". כבר לא היה לאיש כוח להתווכח וללא מילה וללא מחאה חזר על עקבותיו. אדם אחר לא קלט מה קורה לו: כל יום הוא עובר, היום החליטו שאישור העבודה שלו מזויף והוא לא עובר. אדם נוסף הגיע עם הזמנה לבית המשפט על שהייה בלתי חוקית בישראל. הוא טען שבמת"ק אמרו לו שההזמנה מספיקה ואין צורך בתסריח. התברר שהדבר אינו כך. הוא נשלח בחזרה למת"ק ולמשפט שיתנהל בעוד שעות אחדות כבר לא יגיע. אדם בעל אישור עבודה בתוקף הגיע עם בנו הקטן שיש לו טיפול בבית החולים מוקסד שבירושלים המזרחית. התברר שמותר לאיש להיכנס לישראל כדי למכור את כוח העבודה שלו, אך לא כדי להביא את ילדו לטיפול רפואי במזרח ירושלים.

ומה על שפת הכחש העוטפת את מחסום בית לחם? זהו המחסום היחיד בו עוברים תיירים רבים, ברובם נוצרים, ולמען התדמית הטובה של ישראל צריך לעשות כל מאמץ להסתיר את האמת העגומה על המקום הזה. הכרוז האחרון שנתלה במעבר האוטובוסים מראה תמונות של מקומות קדושים בירושלים וכתוב עליו: "ירושלים - בית לחם. אהבה ושלום". (10.7.2002).

עולם מחסומי צפון הגדה כמנהגו נוהג. דרמות גדולות לא מתרחשות, המונים לא באים ולא ממתינים. אין להם אישורים. אין כל סיבה להשכים קום, לבזבז כסף וזמן. בנו טרמינל עם 8 עמדות בדיקה במחסום ריחן-ברטעה ועם 16 עמדות במחסום ג'למה. מפעילים עמדה אחת או שתיים. לא צריך יותר. גם אם יש דוחק הוא לא בעמדת בדיקת התעודות, אלא לפני שער הכניסה מהצד הפלסטיני או בחדרים הפנימיים, הנעלמים מעינינו. (ג'למה, 16.7.2007).

 

צעיר בן 21 מקלל לאחר שנדרש להרים חולצה. מפקד המחסום פוקד עליו לעשות זאת עוד 5 פעמים. הצעיר מרים את קולו ומפקד המחסום וחייל נוסף מעלים אותו במדרגות אל מאחורי ה"ביתן ההומניטרי" הריק. בינתיים המחסום מושבת, צעקות רמות ואין מושיע. לאחר זמן קצר כולאים את הבחור במכלאה, מביאים לו מיםinfo-icon והוא שוטף את פניו. דווח למוקד ההומניטרי של הצבא נשאר ללא מענה. לאחר ששוחרר שוחחנו עם הצעיר: הוא סטודנט בא-נג'אח, בן 21. לדבריו חטף מכות בידיים וברגליים בסיוע קת הרובה. (בית איבא, 4.7.2007)

לאחר שמונית נבדקה כ-10 דקות סירב הנהג להרים את החולצה והחייל שהחליט שקצת השפלה תעזור דרש ממנו להרים בדל סיגריה. כשסרב עוכבה המונית ולאחר ויכוח של 15 דקות שוכנע הנהג להתנצל בפני החייל והורשה להמשיך בדרכו. (צומת ג'ית 30.7.2007)

בתחילה אנו מופתעות מהריקנות בסככת ההמתנה למת"ק - 4 איש ואישה המחכים להכנסת הנגלה הבאה לטיפול במת"ק. מן המת"ק מגיע אדם נסער. יש לו בשעה אחת בצהריים פגישה עם הקונסול האמריקני ואתמול בא להסדיר אישור עם הפניה מהמת"ק הפלשתיני. דרשו ממנו, בנוסף על המכתב מהקונסוליה על הפגישה, את הקבלה על התשלום של מאה דולר הנדרשים בקונסוליה, וכשחזר עם האישור מביתו, נאמר לו שכבר מאוחר לטפל בעניין, שיחזור מחר. היום חזר למת"ק ודרשו ממנו הפניה חדשה מלשכת התיאום הפלשתינית, להיום. כשהתעצבן, שלחו אותו בלוויית שני מאבטחים אל מחוץ למחסום. האדם הוא פרופ' אבו הילאל, לשעבר מנהל המחלקה לשיפור פני העיר של עיריית ירושלים בזמן טדי ומירון בנבנישתי.

טלפון לאלישע מבהיר שההפניה להיום היא פורמליות הכרחית ושהעניין ידרוש זמן מועט. אלישע אומר לפרופ' הילאל שיתקשר אליו כשהוא מגיע חזרה ויטפלו בו. לבקשתו, אנחנו ממתינות לו. הוא חוזר כעבור 20 דקות, אך שני המאבטחים מהחברה הפרטית, עלי ופאדי, הם כנראה אדוני המחסום והמעבר למת"ק, משום שהם מודיעים לו שהוא לא נכנס. שוב טלפון לאלישע, שאינו נמצא במקום, והוא מבטיח לשלוח את מפקד המחסום שייקח את פרופ' הילאל אל המת"ק. בינתיים, מכניסים עוד שתי נגלות של פונים למת"ק, אך כשפרופ' הילאל מגיע לפתח, עלי ופאדי שולחים אותו מחוץ לתור, בלי הסבר. עוד כמה טלפונים ושוב דבר לא קורה, עברה כבר חצי שעה. לבסוף מגיעה שוטרת/חיילת בשם אילנה, ונוזפת בפרופ' הילאל כשסיגריה שמוטה בין שפתותיה, על "המאשאכֶּל" (בעיות) שעשה במת"ק. היא מסרבת להכניסו עד שיתנצל והאיש הגאה הזה, ידידו לשעבר של המלך חוסיין ומן הפקידים הבכירים בעיריית ירושלים המאוחדת, נאלץ בשלב זה להתקפל, לומר שהוא רוצה לשכוח מה שהיה, ומתנצל. ניד ראש בין המאבטחים לאילנה, והקרוסלה מסתובבת. פרופ' הילאל נכנס למת"ק. ככה ייעשה לאיש שמתעצבן על הביורוקרטיה העיוורת והמשפילה במחסומים ובמת"קים - לעצבן זו חובה דמוגרפית, להתעצבן אסור בשום אופן. (מחסום הזיתים 16 ביולי 2007).

לתשומת לב המוקד ההומניטרי

במחסום שקד-טורה, מחסום 'מרקם חיים', לא הורשה אדם המתגורר בדהר אל מלכ, שבמרחב התפר, להביא מאוורר פלסטיק לבת שלו, תושבת טורה שבגדה. מאוורר אינו חלק ממרקם החיים של הפלסטינים בימים חמים אלה. (שקד 30.7.2007)

 

במחסום ריחן-ברטעה ראינו אדם נישא בזרועות חברו . בקרוסלה נאלץ האיש, שנפגע ברגלו בתאונת עבודה בברטעה המזרחית, לקפוץ על רגל אחת. לא נתנו לפצוע לעבור במונית במחסום הרכב. לא יכולנו לראות זאת ולנסות לסייע, כי חומות בטון חוסמות את המבט . הפצוע וחברו המשיכו במונית לבית החולים בג'נין. (ריחן-ברטעה 30.7.2007)

 

במרחק כמה קילומטרים מהמחסום קיבלנו ידיעה שיש הפסקת חיים בחווארה ושאלפים ממתינים שם. מגיעים ג'יפים עם תיגבורת והאווירה לחוצה מאוד. החיילים טוענים שיש מחבל במחסום. הם רצים מצד לצד ומסלקים את הממתינים עד למדרגות המובילות אל מגרש החניה. מגיעה משפחה עם ילד כבן 6 עם שיתוק מוחין. הוא יושב בעגלה, משותק וגופו ופניו מעוותים. הילד חש ברע ונופל מדי פעם קדימה. אני פונה למפקד המחסום ומתחננת שיתן לילד והוריו להכנס לשכם אך הוא לא מתייחס לדברי ומסרב להביט עליהם אפילו. כעבור מחצית השעה הילד מאבד את ההכרה ומאבד דופק. חובש מטפל בו במסירות, מעביר אותו לצל עד שהילד מתחיל לחזור לעצמו. הילד מלטף בחיבה את פני החובש ומצחקק. לעבור לא מאפשרים לו. (חווארה 10.7.2007).

 

יחד עם חגי הסתו יחול השנה גם חודש הרמאדן. מחובתה של ממשלת ישראל לאפשר לבני כל הדתות את חופש הפולחן שהיא דורשת עבור אזרחיה.