מחסוםWatch מתריע – אפריל 2006 | Machsomwatch
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מחסוםWatch מתריע – אפריל 2006

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Sunday, 30 April, 2006

"הרגתם אותנו עם החגים שלכם, לא נותנים לנו לחיות" (חווארה, 30.4)

מדיניות הניתוק (פיצול הגדה לקנטונים) קיבלה תמריץ ניכר מאז זכה החמאס בשלטון. בחודש אפריל התקשחו הכללים. אך אין בכך די. כנהוג לפני כל חג בישראל, הוטל סגרinfo-icon (איסור כניסה לשטחי ישראל) על כל שטחי הגדה כדי להבטיח את השקט הנפשי של המתנחלים ותושבי ישראל. ריבוי החגים מספק שפע של סיבות להטלת סגר מוחלט בגדה המערבית והגבלות תנועה קשות בדרכים. הסגר התחיל בחג הפורים אחר כך הגיעו הבחירות. לפני חג הפסח הפך הסגר לכתר באזור שכם: רק מעטים מתושבי שכם מורשים לצאת ממנה. הכתר עדיין נמשך כי יום העצמאות בפתח. הניתוק בין צפון הגדה (ג'נין, טולכרם, קליקליה וסביבותיהם) לדרומה נמשך כבר חודשים רבים והסבל הנגרם בעטיו קשה מנשוא.

 

מחסום בית איבא

"... תחושת חנק קשה ומתמשך ומתהדק. כללי בידול והגבלות תנועה אכזריים, ביניהם איסור תנועת מוניות ללא תסריך לפי הוראה מאתמול בלילה. פלסטינים מדווחים שהם תקועים במחסומי הבקעה, בכניסה ממזרח לבית דג'אן, בענבתא, בעטארה, ובזעתארה מהשעות הקטנות של הבוקר. לפי העיתונות נחסמו ביממה האחרונה רבים מדרכי העפר ודרכים צדדיות בין הכפרים סביב טול כרם..." (22.4)

תור ארוך מהרגיל של הולכי רגל בכניסה לשכם. מרצים עוברים, סטודנטים – לא (את מי ילמדו?) (2.4)

תנאי המעבר משתנים מיום ליום, אפילו החיילים מתחילים להבין שמישהו למעלה "צוחק" עליהם. היום מתקיימות בחינות באוניברסיטה. גברים בגילאים 15-30 מנועים להיכנס לשכם. מרצה מתלונן שכך אי אפשר ללמד ואי אפשר ללמוד. במחסום הולכי הרגל כ-80 איש. סטודנטים מנסים לעבור מספר פעמים, החייל שואל "כמה פעמים ניסית היום לעבור פה?" אחר מתלונן שאתמול עבר והיום לא מאפשרים לו. מפקד המחסום מאשר שלפני שבוע לא אפשרו, השבוע בימי א, ב ו-ג אפשרו והיום שוב לא מאפשרים. העיקר – אי הוודאות. מכוניות ממתינות חצי שעה, מוניות ואוטובוסים מנועים מלצאת משכם. מפקד המחסום מפנה נהגים למחסום חווארה לנסות שם את מזלם אבל בבירור שנערך גם שם הכניסה והיציאה לאוטובוסים אסורה. (5.4)

צעיר המוביל תרופות והוא בעל אישוך לכך – היום אינו מורשה לעבור. הוא מציג מסמך מטעם מפעל התרופות בו הוא עובד, החייל אומר "זה חרטא מזוייף". הבחור כועס "יש לי תסריך, יש לי מקום עבודה, למה הוא אומר מזוייף?" מפקד המחסום "מרגיע" אותו – התסריך לא מזוייף אבל גם בעלי תסריך לא עוברים היום. (12.4)

צומת זעתרא (תפוח)

מגיע תיגבור של משמר הגבול. הם מורידים מאוטובוס נשים וגברים משכם בגילאי 15-30 ומודיעים להם שאינם יכולים לנסוע דרומה. בין הנשים מורות מכפר אליבן. אנו מתקשרות למת"ק שאומרים לנו שההוראה אינה תופסת לגבי נשים ומבטיחים לשלוח איש מת"קinfo-icon להסביר את ההוראות. אנו מנסות לדבר בינתים עם א' ממשמר הגבול אך הוא מתעקש שזאת ההוראה היום. הנשים מתרחקות, נהג האוטובוס מנסה לקרוא להן לחכות לרגע, אך הן כנראה לא שמעו אותו וחזרו לשכם. א' מהמת"ק הגיע. הבהיר לאנשי משמר הגבול שיש להעביר נשים ושהבידול משכם הוא רק לגבי גברים בגלילאי 15:30. אך ילדי ביה"ס באליבן בכיתות מסוימות כבר לא ילמדו היום. על ג'נין וטול כרם מוטל בזעתרה בידול על נשים וגברים בגילאי 15-30." (17.4)

מחסום חווארה 

איסור מעבר לכלי רכב: "מונית מוחזרת לשכם כי לרכב אין תסריך לעבור במחסום. הנהג והיושב לצידו תושבי חברון והבוקר נכנסו לשכם. איך נכנסו? לדבריהם דרך המחסום הזה ממש. איך יצא? לא יצא. הוא יכול להשאיר את הרכב בשכם ולחזור לחברון במונית. ואיפה ישאיר את הרכב? בשכם. הוא יכול לחזור במונית לשכם ולראות שהרכב בסדר אבל את הרכב לא יוציא. "מה אתם מתווכחים איתו" נוזף השוטר בחיילים "תעיפו אותו אחורה וזהו!". הוא מגרש אותם בערבית, הם חסרי אונים, כועסים אך מוותרים." (2.4)

מחסום בית פוריכ

 בעלי המכוניות שנכנסו לשכם לא יוכלו לחזור עם רכבם אלא אם יהיו להם אישורי מעבר למכונית: "אנחנו פוגשות נהג מבית פוריק שהכניס חולה לשכם ולא הספיק לחזור בזמן. לא הועילו לא המוקד ולא ב' מהמת"ק , אפילו לא החיילת בחמ"ל חטיבה ואפילו לא מתאמת הבריאות במינהל. כולם היו חדורי רצון טוב וניסו, אך הקמבצי"ת של החטיבה (בגיבוי גיל) החליטה שאם לנהג המונית אין התסריח החדש הוא לא יכנס. החולה הוחזר לביה"ח בשכם והם הלכו לתפוס מחסה מקור במסגד בשכם." (4.4)

המחסום היה סגור במהלך ארבע שעות וחצי: "עשרות אנשים, חלקם הגדול נשים, ילדים, תינוקות וזקנים נתקעו ללא סיכוי. לאישה זקנה שלא יכלה יותר לעמוד אמר החייל "אם את לא יכולה לעמוד, את יכולה לשבת (על הכביש כמובן)". רק שתי נשים עם ילדים קטנים וגליונות גדולים במעטפה חומה של צילומי רנטגן עברו בכל זאת. בעוד מחסום בית פוריק משותק לחלוטין, מחסום חווארה היה פתוח לתנועה ומצוקת האנשים העצימה את תחושת האבסורד - הם משותקים בבית פוריק אך אינם יכולים להגיע לחווארה משום שהכביש בין בית-פוריק לחווארה, הכביש באדמה שלהם, בין הכפרים שלהם, הוא כביש אפרטהיידinfo-icon שאסור להם לדרוך עליו!"(25.4)

בכל מקום שבו השקפנו החודש חזרה התמונה על עצמה - הידוק עד כדי חנק של איסורי המעבר השונים והמשתנים. אין איש יודע מה מותר ומה אסור והיכן. ההגבלות משתנות משעה לשעה. אי הודאות – היא השיטה המבטיחה שליטה.

מחסום נועמן (ירושלים)

"כבר שבועיים לא רואים בכלל פועלים שעוברים דרך נועמן למקומות עבודתם באתרי הבנייה בירושלים. היחידים שעוברים בין נועמן לאל ח'אס הם התלמידים. בדרך פגשנו את י' שסיפר שהחיילים דורשים לפעמים מתלמידים בני עשר-שתים עשרה תעודת לידה כדי להוכיח שהם גרים בנועמן ומורשים לחזור הביתה". (25.4)

"במעבר לאל ח'אס עומדים שני ג'יפים של מג"ב וכמה עשרות מטרים צפונה, היכן שיש מעבר נוסף ליד בית הקברות של אל ח'אס, עומד ג'יפ נוסף. המג"בניקים משועממים, ואחד מציע: 'בואו נעשה גיחה, יש שם קבוצה מעניינת'. "הקבוצה המעניינת" היא כעשרה פועלים שיושבים בשדות לפני הבתים של אל ח'אס ומחכים שאולי הג'יפים יעזבו והם יכלו להגיע לעבודה. הם עדיין נמצאים מחוץ לגבולות ירושלים וכל עוד לא יעברו לנועמן אינם שב"חיםinfo-icon, אך המג"בניקים בכל זאת מחליטים לבדוק אותם. אחד הג'יפים עולה לאל ח'אס והפועלים מתחילים לרוץ ולהימלט על נפשם." (25.4)

ואדי נאר

"נהג מכונית פרטית, בדרכו לעבודה במישור אדומים, מחזיק בכל האישורים הדרושים, דובר עברית רהוטה, החנה מכוניתו ליד המכולת והמתין לחבר שיסע עמו. הוא נחשד שניסה לנסוע בכביש היורד לוואדי ונענש: "אתה תמתין פה עד הערב!". סיפר לנו שכבר עבר מספר רב של מחסומים, נאלץ לעשות סיבוב גדול מאיזור מגוריו ליד גוש עציון והוא בדרך כ-4 שעות. היה כעוס מאד (עם חיוך ציני על פניו) ואמר שצריך אישורים לעצמו, לגלגלי המכונית למכונית ולכל דבר שזז. יש לו את כולם, וכשהוא מגיע למחסומים הוא כבר אינו יודע איזה מהם להוציא." (10.4)

איש אחד אמר לנו:

"זה טרור. זה לא פחות גרוע מפצצות בתל אביב. זה לא פחות גרוע מהנשק של איראן. אם אתם הישראלים מתנהגים אלינו ככה, אין לנו מה לדבר אתכם. אין דבר, עוד יבוא היום שלכם – היו פה הצלבנים, הטורקים, האנגלים. יום אחד גם הישראלים יהיו היסטוריה". (בית איבא 12.4)