והם אפילו לא התלוננו...
(קלנדיה 27.2)
זכויות אדם שאין מכבדים אותן, נשחקות. הפרת זכות אחת גוררת שורה של הפרות נוספות, ובסופו של דבר בטלות הזכויות כולן. ההפרות הבוטות של זכויות הפלסטינים הורסות את האפשרות שלהם לקיום אנושי. אנו עדות גם לשחיקה מתמדת במודעותו של הצד הישראלי לכיבודן של זכויות אלה.
ביקור במת"ק חברון מדגים את שיגרת הדיכוי היום-יומית:
הגענו למת"ק ב-07:45. כ-150 פלסטינים הצטופפו לפני השערים הסגורים האמורים להיפתח בשעה 08:00. מפיהם שמענו כי אחדים עמדו שם בציפייה לפתיחה כבר מן השעות הקטנות של הלילה. הלחץ על המת"ק גדול - אוכלוסייה בת 542,000 נפש תלויה ב"שרותיו". פלסטינים נדרשים לעתים לחזור אל המת"ק 4 ו-5 פעמים לצורך קבלת הכרטיס המגנטי ואישורים אחרים. לקראת שעת הפתיחה מסתדרים בתור ישר - תנאי לפתיחת השער. בשעה 09:10 נפתחו סוף סוף השערים. במקום הופיע הקצין ה' והודיע כי הראשונים שיטופלו הם נשים, מקרים הומניטריים, ואלה הנזקקים לאישור יומי בלבד. עוברים דרך קרוסלה ראשונה - שבה צריך לפתוח מעילים ולהרים חולצות - אל מתחם רחב שבו מוצבים מעט כסאות. אין הגנה בפני גשם או שמש. בית השימוש - ללא דלת - ...ומוטב לא להרחיב את הדיבור על המקום... בפתח הכניסה לאולם האשנבים – עוד קרוסלה שמופעלת בחשמל בידי החייל באשנב. במקום יש חמישה אשנבים המנהלים טנגו פעיל עם הזמן: הראשון נפתח עם פתיחת האולם. לאחר כרבע שעה נפתח גם האשנב ה"הומניטרי" (האחרים לא הומניטריים?). הקצב מסתבך - אשנב המשטרה נפתח פעם בשבוע לשעה!!! שני האשנבים הנותרים לא נפתחו בנוכחותנו. בימים ראשון, שלישי וחמישי מגישים בקשות לכרטיס מגנטי ולאישורים שונים ובשני וברביעי מחלקים את האישורים. מילוי הטפסים נעשה בידי 'הכתבן' - הגובה 5 ש"ח לטופס. חיפוש הכרטיסים המגנטיים נעשה במיון על פי שמות משפחה - לא הדרך היעילה ביותר. הטיפול בכל פונה לוקח זמן ניכר - וגם ב'מאושרים' שהיו בקבוצה הראשונה לא הסתיים הטיפול עד שעזבנו. (מת"ק
חברון 16.2)
אילו זכויות אדם מופרות בתהליך זה?
-
זכות של תנועה חופשית
-
זכות לפרנסה
-
זכות לחינוך ולבריאות
היינו "הפתעת היום" למפקדי המת"ק. פלסטיני שהיה מוזמן להעיד במשפט באותו יום ביקש עזרתנו. בידו היו מסמכים המאשרים את ההזמנה. יומיים אחרי שקיבל את ההזמנה פנה למת"ק וביקש אישור להעיד בירושלים ביום המשפט. פנינו אל הקצין ה' בבקשה כי יטפל בעניין - "מה היום הוא בא?" אבל האיש פנה בבקשה כבר לפני חודש – ה' מאבד סבלנותו ובצעקות מבקש מאתנו להתרחק כי אנו מפריעות לפעילות. (מת"ק חברון 16.2)
אילו זכויות אדם מופרות בתהליך זה?
-
זכות למשפט הוגן
...הוסבר לנו כי שיטת הפקת האישורים המגנטיים תשונה והכרטיסים החדשים יונפקו לשנתיים עם הארכה אוטומטית לארבע שנים, אך גם "שכלול" זה לא ישנה את העובדה שעשרות אלפי בני אדם ימשיכו להיות מנועים בידי השב"כ מקבלת כרטיס מגנטי, ללא שיינתן הסבר סביר או שתהיה אפשרות לערער על המניעה. (מת"ק חברון 16.2)
אילו זכויות אדם מופרות בתהליך זה?
-
כרטיס המגנטי המונפק באישור השב"כ הוא הביטוי המובהק ביותר לתלותם של הפלסטינים בשרירות הכיבוש. ללא כרטיס מגנטי אי אפשר לנוע, לעבוד, להגיע לטיפול רפואי - לחיות!
חיים ומות בכרטיס המגנטי.
הזכות לחינוך
שעות פתיחת המחסום לתלמידים לא ברורות ולא נשמרות בקפדנות. תלמיד שהגיע ב-7:50, לאחר שעברה קבוצת התלמידים, מצא שער סגור והמתין כשעה לפתיחתו. (מחסום שקד 6.2)
קבוצה של כ-40 תלמידים המתינה לפתיחת השער במשך כשעה וחצי עקב "סדרי עדיפות של החיילים". (מחסום שקד 6.2)
הדרך לבית הספר עדיין קשה למורים עקב הצורך לעקוף את החסימות וללכת 9 ק"מ ברגל בכל מזג אויר. (ח' א-טוואני 19.2)
יום יום אוטובוס אוסף סטודנטים מסמוע לאוניברסיטה בחברון, אח"כ הוא עובר דרך השער שחוסם את הדרך לדהריה וגם משם הוא אוסף סטודנטים, אבל אסור לו לנוע על כביש 60 יותר מאשר בקטע הקצר הזה ועליו להיכנס לחברון דרך צומת דורא - אל-פאוור: נסיעה שאורכת שעה וחצי במקום שתארך 20 דקות. (הר חברון 8.8)
הזכות לפרנסה
במגרש החנייה התחתון, בצד הפלסטיני, מתלונן חקלאי שיש לו אישור בר תוקף עד אפריל למעבר בשער 12 הנעול (ליד קפין). חיילים הפנו אותו לשער באקה, אך שם נותנים לעבור רק על פי רשימה שמית. בררנו בטלפון במת''ק טול כרם (האחראי על שער 12) ובחטיבת מנשה, והסתבר שבעלי אישורים חקלאיים לשער 12 יכולים לעבור בריחן (מרחק של כ-6 ק"מ). החקלאי לא רצה לגשת למחסום, טען שחלקתו מרוחקת וכבר לא נשאר לו מספיק זמן לעבוד. שאלנו אח"כ במחסום שאלה כללית בעניין זה ונענינו שבעלי אישורים לשער 12 זקוקים לחותמת סגולה על האישור, שבה יהיה כתוב שער 5 , כדי שיוכלו לעבור בריחן. (ריחן 13.2)
שלושה נהגי מוניות מעוכבים. "הם חוסמים לנו את הכביש ומפריעים לתנועה יעילה במחסום". אחד הנהגים: "אין קו, אין שלט, איך אני יודע שאסור לעמוד שם?" העונש הוטל בידי חייל בג'יפ סיור שהחרים להם את התעודות ונעלם. החיילים סרבו בכעס לאתר את התעודות. נציג המת"ק ניסה, ללא הצלחה. אחד הנהגים עשה סיבוב פרסה ולכן נענש. נוסעיו מג'נין כבר שילמו לו ונאלצו להמתין למעלה משעה וחצי בחוץ, בקור ובגשם. (בית איבא 7.2)
הרבה נהגי טרנזיט בעלי תעודת זהות פלסטינית, הנוהגים במכוניות שיש להם לוחית רישוי צהובה (רישוי ישראלי), מדווחים שמכוניתם הוחרמה לחודש. זה איננו חדש. מזה זמן רב מוחרמות המכוניות הללו בטיעונים שונים כשהדומיננטי הוא: "זה מסוכן - הם יוכלו להסתנן לישראל כישראלים". לעומת זאת, מכוניות בעלות רישוי פלסטיני מוחרמות בטיעון "שכאן שטח ירושלים".
... כמו הרבה דברים תחת הכיבוש, ההתעללות קודמת לרציונליזציה. קודם לקחת, לגזול, לפגוע, להצר, למנוע. אח"כ תבוא הסיבה: זה מחוקי המנדט, הטורקים, הצלבנים או שזו שעת חירום? – הכל גמיש, הקבוע הוא רק ההתעללות לשם התעללות. (קלנדיה 23.2)
הזכות לשירותי בריאות
מחסום ענבתא הוא תמצית הרוע והשרירותיות של הכיבוש. הזרוע הצהובה שחוסמת את הדרך הראשית בין טול כרם לשכם (כביש 57) אינה מאוישת בחיילים. אין בדיקות, אין ביקורת (חוץ מהאח הגדול כמובן, שצופה ממרומי עינב ומופיע כשמישהו חורג מן המותר). אתמול ראינו תצלומים של העברת חולה באלונקה מצד אחד אל הצד האחר של המחסום ואל אמבולנס אחר. למה?
היום ראינו מחזה סוריאליסטי, פחות טרגי, אמנם, אבל חסר פשר באותה מידה: רכב פירק ציוד המיועד לבית חולים (ככל הנראה תרומה מגרמניה) – כיסאות גלגלים ומתקנים דומים. אלה הועברו מתחת לזרוע הצהובה האימתנית ונאספו אל רכב אחר. (ענבתא 15.2)
השמש זרחה, השקדייה פרחה ושיגרת הכיבוש בשלה ממשיכה...