הקלות – איפה? למי? מתי?
חתונה אחת ולוויה אחת
הכפר בודרוס נמצא על כוונת הצבא מאז שתושביו הרסו חלקים מהגדר.
לוויה בבודרוס: בשעות הצהריים של יום 15.3 התקיימה לוויה של תושבת הכפר. טור האבלים הארוך התנהל בדרכו לבית הקברות הסמוך לגדר, תוך קריאות שבר רמות ובכי כבד.
ומה קרה?
החיילים חשבו שמדובר בהפגנה ופתחו בירי של אש חיה, כדורי גומי, גז מדמיע ורימוני הלם. לאחר מכן, פרצו לבית האבלים, שברו את שער הכניסה, ירו באבלים, פתחו באלה את ראשו של אחמד, ונגחו בקסדה בראשה של סודקיה, אם ל-15 ילדים, ופצעו אותה קשה. האמבולנס שבא לפנות את הפצועים לבית החולים לא הורשה להתקרב אל בית האבלים, ושני אנשים נעצרו. בעקבות שיחה עם מח"ט מכבים ניתנה הוראה לצבא לצאת מהכפר, ושני העצורים שוחררו.
הצבא המוסרי בעולם – כבר אמרנו???. . .
הצבא דורס את הלילה בבודרוס
בשעה 01:10 של ליל 21.3 פשטו כוחות צבא על הכפר. ג'יפים שעטו מכל עבר. עשרות חיילים פשטו על הבתים, הוציאו את תושבים החוצה; ילדים בגיל 10-17 הוצאו ממיטותיהם, הופרדו משאר המשפחה, וצולמו בידי החיילים. סרט בלהות.
חברת מחסוםווטש שאליה פנו תושבי הכפר, העירה את מח"ט מכבים משנתו. הוא הודה שאכן הצבא נמצא בתוך הכפר, והחיילים מצלמים-- לדבריו,"נערים בוגרים בלבד, והכל רגוע שם. על הכפר חלה חובת האחריות ונטל העונשין יחול על כל התושבים".
בשעה 03:03 נתן המח"ט הוראה לכוחות לצאת מהכפר. הוא טען כי הפשיטה על הכפר באישון לילה הייתה בניגוד לפקודתו (שכח ששעה קודם לכן אמר שהפשיטה לכפר נעשתה בפקודתו), והחיילים אכן צילמו ילדים בני 10-17 (בניגוד להוראותיו לצלם רק נערים בגיל 15-20!).
אז מי נותן פקודות? ולמה בכלל צריך לצלם מישהו, ועוד באמצע הלילה?
חתונה בבלעין
כוחות צבא ומג"ב נכנסו ב-25.3 לכפר בלעין בעיצומה של חתונה, השביתו את השמחה ואיימו לעצור את הזוג הנישא, כדי ללמד לקח את תושבי הכפר.
אלף לילה ולילה בבלעין
באמצע הלילה של 25.3 נכנס הצבא לכפר, זרק רימוני הלם, פיזר גז מדמיע, ירה כדורי גומי, הוציא את הדיירים מבתיהם ועצר ילדים. חוקר משטרה בכיר הבהיר כי הדין לגבי ילדים פלשתינים שונה מדין ילדים יהודים – מותר לעצור ילד ערבי ללא לווי מבוגר.
ואגב ילדים בבלעין: ב-25.3 חטפו 4 חיילי מג"ב והכניסו לג'יפ בכוח ילד בן 12, הסובל מהפרעה נפשית עקב פגיעת ראש ועבר רפואי קשה. הג'יפ נעלם מהמקום. במשך 5 שעות ניסו המוקד ההומניטרי, מת"ק
רמאללה וקצינים בכירים לברר מה עלה בגורלו של הילד, אך ללא הצלחה. מג"ב הודו שהורידו אותו באזור ההתנחלות קרית ספר, מרחק של כ-3 ק"מ מהכפר. הוא נמצא לבסוף בשעה 23:00, במקום אחר לחלוטין, במצב של הלם, תשישות, עוויתות רעד, קפוא ובוכה. הוא סיפר שצעקו עליו ואיימו כי לא יחזור לעולם הביתה עד שיזהה ילדים מיידי אבנים מתוך צילומים (של ילדים שלא הכיר כלל).
בלילה שלמחרת, בשעה 02:10, שוב נכנסו כוחות צבא לכפר, כבדרך של שגרה ... העירו את כל תושביו, וחיפשו פעילים בהפגנות נגד הגדר. הצבא עזב בשעה 03:00.
ומי יצילנו מאימת מג"ב?
התנכלות מתנחלים (אדוני הארץ בפעולה)
ב-1 במרץ ניתן פסק דין בבית המשפט העליון על הריסת הכביש שסללו המתנחלים על אדמותיו של תושב הכפר תול'ת, מול מעלה שומרון ואל-מתן, לאחר שהצבא, בלחץ המתנחלים, ניסה למנוע את המהלך באמצעות הכרזה על הכביש כ"כביש בטחון". ב-13.3 סיימה משטרת קדומים את הריסת הכביש. מיד הגיעו מתנחלי הקרוואנים מאל-מתן אל אדמותיו של התושב, כרתו 5 עצי זית, מרחו את הגזעים הכרותים ברעל חומצתי, שברו את מכסה הבאר והשליכו לתוכה את אחד העצים שעקרו, ספוג ברעל. כאשר הגיעו למקום שניים מתושבי הכפר, נמלטו המתנחלים מהמקום ושבו עם 2 כלבים גדולים – הכל תחת עינו הפקוחה של קצין הביטחון של מעלה שומרון, וקצין צבא שהיה עמו. שני הפלסטינים וחברת מחסוםWatch הגישו תלונה במשטרת קדומים. שבוע מאוחר יותר ניסו המתלוננים, עם 2 ניידות משטרה, להיכנס לאדמות הכפר, אך חיילת בעמדת הביקורת סירבה לאפשר לניידות ולמכונית להיכנס, והזעיקה את יונה, קצין הביטחון, שהבהיר כי הוא ריבון היישוב, ועל פיו יישק דבר. רק לאחר שקצין המשטרה הרים את קולו וצרח, המחסום הורם והם הורשו להיכנס.
ב-13.3 אותו תושב כפר תול'ת הותקף בידי מתנחלים מאל-מתן, נפצע בראשו ונזקק לתפרים. בבואו להגיש תלונה במשטרת קדומים -- במקום לטפל בתלונתו -- הוא נחקר במשך שעתיים כחשוד בתקיפת מתנחלים.
מחסום בית איבא
חודש מרץ עמד בסימן שינוי לא מובן בהתנהלות המחסום, שחפף את החלפת המשמרות בין גדוד המילואים לגדוד סדיר. התנהלות המחסום השתנתה מקצה לקצה עם בואו של הגדוד הסדיר. תם עידן המילואים, ותומר, מפקד הפלוגה, ילמד את כולם מה זה סדר.
בלגן גדול בקידמת המחסום: הולכי רגל, עשן ואבק מחריש אזניים, כ-60 כלי רכב ממתינים בכניסה . ג'יפים צבאיים דוהרים תוך הפעלת אזעקות צורמניות וענני אבק. המתנה של שלוש שעות למעבר במחסום. מאות צובאים על הקרוסלות ביציאה. תומר המ"פ מאיים ומחנך את כולם ...... אישה צעירה אומרת: מתנהגים אלינו כמו אל חיות. "אנחנו בני אדם! איך אפשר להתנהג כך". היא בהריון לאחר שאיבדה תינוק אחד, אם תאבד את השני מי יחזיר לה?(16.3 )
המוני הולכי רגל, צעירים וקשישים, נכים בכיסאות גלגלים ועל קביים, הורים נושאים תינוקות בזרועותיהם, ילדים קטנים – כולם נאלצים לצעוד כקילומטר ברגל. גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה. (21.3)
האופוריה שלאחר הבחירות לרשות ופסגת שארם התפוגגה. הפלסטינים מדווחים על ייאוש ודיכאון. במחסום בלגן – סלעים זרועים לצד הכביש כדי למנוע חניה. מהומה רבה במגרש המוניות. אנשים ורכבים זוחלים לאורך רצועת הכביש שהוצרה ע"י ההרס הנחוש של הצבא. הכאוס שנוצר הוא ללא ספק מכוון, כדי להפוך את חיי הפלסטינים לנוראים כמה שאפשר. הקרוסלות דחוסות באנשים. צעקות של חיילים על הפלסטינים האומללים. (27.3)
מחסומי פתע
לצד "ההקלות" ו"השיפורים" שהזדרז הצבא להציג בתקשורת, התרבו מחסומי הפתע בחודש מרץ והפכו את חיי הנעים בדרכים לעוד יותר קשים ובלתי נסבלים. במרחק של דקות ספורות מהמחסומים הגדולים, שם כבר המתינו לפעמים במשך שעות, נאלצים הפלסטינים להציג פעם נוספת תעודות ולהמתין לבדיקות במשך זמן בלתי מוגבל, בשעה שרכבי המתנחלים שועטים בדרכים ועוקפים את הפקקים שמייצר המחסום הזמני. חלק ממחסומי הפתע בדרכים קיבלו זה כבר מעמד של קבע.
והאם לא די במחסומי הקבע עצמם?