אין מעבר – שיישארו בבית!!
| "תינוק בן יומיים שנולד עם בעיות לב מועבר לאמבולנס ישראלי כדי להינתח בתל השומר. על אמו נאסר לעבור אתו כי הרופא רשם בטעות את שם הסבתא במקום את שם האם. מוצע להם לשלוח את היילוד עם אביו". (שכנראה גם יניק אותו). (חווארה, 14.12) |
המחסומים והחסימות הם האמצעי העיקרי המשרת את רשויות מדינת ישראל במניעת חופש התנועה של הפלסטינים – זכות אדם בסיסית. מאחורי הקלעים של המחסומים עומדות משרדי התיאום והקישור (המת"קים). גוף זה מקבע באמצעים ביורוקרטיים את שגרת הכיבוש. כל תנועה של פלסטינים בתוך שטחי הגדה המערבית מותנית בהצגה של אישורי מעבר הן במחסומים קבועים והן במחסומים ניידים ההולכים ורבים.
"הסיפורים הרגילים של אנשים שחוזרים ובאים מדי חודש, מבקשים כרטיס מגנטי
ונשלחים כלעומת שבאו, בלא הסבר כלשהו. נהג מונית נשלח לשלם 6,000 ₪ קנסות תעבורה, ורק לאחר ששילם הודיעו לו שהוא מנוע שב"כ. לשאלה מדוע - אין כמובן מענה, כי אי אפשר להיפגש עם הישות הכל יכולה – השב"כ." (מת"ק עציון, 1.12).
"גבר שהיה לו תיק במשטרה על כניסה ללא רישיון לישראל. יש לו אישור ממשטרת בית שמש כי התיק נסגר. הוא כבר שילם קנסות בסך 20,000 ₪. במשטרה אמרו לעורך הדין שלו שהחוב נמחק. במת"ק עדיין אין כל אישור על כך. לדבריו הוא בא לכאן כל יום כבר חודשים, ועדיין לא סודר העניין." (מת"ק עציון, 23.12)
המחשב אינו מתעדכן במשך חודשים - אנחנו רק במאה ה–21...
"החרימו ל-16 פועלים את היתרי העבודה שלהם אחרי שהתברר שמעסיקם בישראל פשט את הרגל יום קודם. החיילים קבלו הוראה לקחת מהפועלים את האישורים התקפים ולהחזירם למת"ק. זה גם אומר שהפלסטינים שכבר עבדו אצל אותו מעביד לא יקבלו את משכורתם." (תרקומיא, 20.12)
טרטורים
"מעוכב שתעודותיו תקפות אין נותנים לו לעבור. החייל בעמדת הבידוק טוען שאינו יכול לשחררו כי חייל אחר הוא שעיכב אותו." (חווארה, 5.12)
"סטודנט לרפואה מאוניבסיטת אל קודס שגר בחברון נסע ליום תרגול ברמאללה, מספר שלא נותנים לו לעבור בחזרה; ומה יעשה וחלק גדול מהלימודים הוא תרגול בבתי חולים שונים." (קלנדיה, 21.12)
"קבוצה גדולה של נשים ממתינה לאוטובוס שתקוע בתור המשאיות. הן שילמו את דמי הנסיעה, אבל הנהג עוכב לארבע שעות בגלל שהעלה את נוסעיו תוך שהוא חוסם את המעבר לקצין בג'יפ, שבדיוק הגיע למקום. 'זה החוק', טען הקצין, ולאחר שהתבקש לומר 'איזה חוק', הסכים להתפשר על 'פקודה'. על כך שהנוסעים שלמו את דמי הנסיעה ועכשיו הם מפסידים את כספם ענה, 'אני לא יכול לחשוב על הכל, שייקחו מונית'." (בית איבא, 17.12)
מרחב התפר
מרחב התפר הוא השטח התָחום בין גדר ההפרדה לבין הקו הירוק. יש בו כפרים פלסטינים (ח' ג'וברה, ברטעה המזרחית ועוד), שתושביהם מנותקים מקרובי משפחה, ממקורות פרנסה, משטחים חקלאיים וממרכזי החינוך. הם לכודים: אסור להם להיכנס לשטח ישראל, ומקשים עליהם במעבר לכיוון הגדה וחזור. מתן האישורים להעברת סחורות מהגדה ליישובי מרחב התפר מתאפיין בחוסר עקביות קיצוני. ההתייחסות לאישורים היא שרירותית, תלויה במצב רוחו של החייל במחסום ומאלצת את החקלאים הפלסטינים להפעיל "קומבינות" כדי להעביר את סחורתם.
"פועל שהיה לו אישור לעבור לישראל אבל ביקש לעבור לח'רבת ג'וברה, כי יש לו שם עבודות חשמל. החייל אמר שהאישור מתאים רק לכניסה לישראל ולא לג'וברה, והוא חייב לנהוג לפי ההוראות." (ג'וברה, 6.12)
"כשלושים מעוכבים עם אישורי כניסה לאדמות ג'וברה שבבעלותם ... התבקשו (לפתע) לעבור דרך ארתאח (מחסום אחר, מרוחק יותר). ...טענו שניסו כבר לעבור דרך ארתאח, אך גם שם מנעו בעדם. הקבוצה עמדה וחכתה זמן רב בזמן שמפקדים זוטרים שונים שבאו והלכו ניסו להבין מה קורה." (ג’וברה 5.12)
"ההוראה השגורה בפי חיילי מחסום ריחן היא 'תעביר את הסחורה הזו מג'למה, לא מכאן', או 'תעבור מבאקה, לא מכאן' היא פרדוקס; העברת הסחורה מהגדה לג'למה ובחזרה למרחב התפר לא רק שמאריכה את הדרך פי עשרה (זה כמו לנסוע מכפר-סבא לרעננה דרך חיפה), היא גם עוברת בתוך שטח ישראל שהוא אסור על תושבי מרחב התפר."(ג’וברה, 8.12, 18.12)
"נמשך האיסור על העברת שמן זית מן הגדה לישראל. תושבי מרחב התפר אשר העבירו את הזיתים שלהם לבית בד בגדה (כי בית הבד בברטעה נהרס לפני מספר חודשים בידי צה"ל) חייבים להחזיר את השמן רק במחסום ג'למה הרחוק, שם יש מגרש גב-אל-גב.
היום מותר להעביר מיכל אחד בלבד ורק במכונית. פלסטיני שסחב ג'ריקן שמן זית (17 ליטר) ביד וניסה לעבור במעבר הולכי הרגל, לא הורשה להעבירו. לדברי החיילים השֶמֶן עלול להגיע לישראל ולהתחרות בספקים הישראלים, מה עוד שהוא לא עובר בדיקות איכות. חיילת אחת אפילו התנדבה להסביר לנו שהשמן הזה "לא כשר" ... וכך עמד איש אחד עם ג'ריקן אחד, כשהרחבה ריקה ממכוניות ומאנשים, ולא נתנו לו לעבור. איש המת"ק "מצא פתרון" : הלביש את איש הג'ריקן על טנדר שעבר בדרכו לברטעה, הנהלים כובדו והבעיה נפתרה. (ריחן, 5.12)
למחרת, אסור להעביר כלום. אתמול היה מותר להעביר פח שמן "לתצרוכת אישית", היום גם זה לא. שום סחורה לחנויות הרבות שבברטעה, שום דבר. נדה. גורנישט. זו הוראה ישירה מהמת"ק. אפילו החיילים חושבים שזה "באמת מוגזם." כפרי אחד, שרצה להעביר ארבעה מכלי שמן, חיכה להזדמנות; אדם אחר ניסה להעביר שני שקי טבק. הוא נדחה. נציג המת"ק הסכים להעביר שני מכלי שמן. הכפרי עם השמן נתן לכפרי עם הטבק שני מכלי שמן , שינסה להעבירם במכוניתו. מפקד המחסום גילה את הקנוניה והשתולל מזעם: "אתה לא תעביר אצלי שום דבר. אני מכיר אותך!" ? (ריחן, 6.12)
"המפקד ד. החליט להעניק לג’וברה מעמד מיוחד ל"צרכי ביטחון" ולמען בריאותם של תושבי מדינת ישראל ('כדי למנוע מהם סלמונלה'). הוא הגדיר את ג’וברה ככלולה בשטח מדינת ישראל, ואסר להעביר אליה ביצים וירקות ב"כמויות מסחריות". לטענתו תושבי ג’וברה יכולים לדאוג לקבל אספקה באופן בלתי ליגאלי מטייבה הסמוכה (מדינת ישראל!). תחילה, קיבל מפקד המחסום אישור מאיש המת"ק להעביר 100 תבניות ביצים, ומכאן הוא הסיק שירקות (ארגזים מועטים שהגיעו במכונית פרטית) – אסור! לאחר שאיש המת"ק הבהיר לו שיש בג’וברה מאות אנשים – המפקד נאלץ לאפשר את מעבר המזון." (ג’וברה, 21.12 )
אפליה כנגד ערבים אזרחי ישראל
האפליה כנגד ערבים אזרחי ישראל מוצאת את ביטויה בהצרת צעדיהם ובהמשך הניסיון לנתק אותם מכל קשר עם ערביי הגדה.
"לאזרחי ישראל הערבים אין מעבר לגדה. החיילים קוראים לזה סגר. למתנחלים אין שום בעיה לצאת ולהיכנס."(מחסום ריחן, 9.12, 13.12, 18.12)
"הכניסה לערביי ישראל אסורה! להוציא מקרים של איחוד משפחות ורק באישור. בכל מקרה אין כניסה לרכב של ערביי ישראל לאזור. זהו נוהל שתקף רק בין השעות 9:00 ל-16:00, ורק מדי שבת." (ג’וברה, 11.12)
אבו דיס (או: כרוניקה של חנק ידוע מראש)
פעם הייתה זו הדרך הראשית ליריחו. אחר כך הוצבה גדר בטונדות על הכביש הראשי, מעוטרת בציורי נוף פסטורלי, שאריות מחומת גילה. אחר כך הוקמה חומה בגובה 8 מטר, אך עדיין נותר פתח שכּוּנה ה"פשפש". אחר כך נסגר השער ובמקומו הוצבו לוחות בטון שאפשרו רק קפיצה דרך מעבר צר ל"ספורטאים" הפלסטינים מכל המינים והגילים. עכשיו גם זה נסגר. מעתה מופנים האנשים למחסום חדש, לא הרחק ממחסום א-זעים שעל הכביש הראשי למעלה אדומים, מרחק רב מהפשפש. לדברי הצבא, יש שם מגרש חניה מוסדר. גילינו שהדרכים המובילות לשם הן דרכי עפר משובשות, מוצפות בשלוליות, שאינן עבירות להולכי רגל או לרכב פרטי. מתברר שא-זעים הוא לא ממש נתב"ג 2000...
"...הדרך הראשונה נראתה שוממת לגמרי. רק טרנזיט אחד העז ועלה בה. בדרך השנייה נראו ארבעה הולכי רגל, אחד מהם עם מקל, מטפסים באדמה הבוצית זרועת האבנים. שני טרנזיטים שעברו על פנינו כשניסינו לעלות הביטו בחמלה על הפרייבט שלנו הנאנק בבוץ. בחצי הדרך וויתרנו. זה היה מסוכן מדי. הרכב החליק על הבוץ העמוק, הסיבוב בעלייה היה חד מדי, הדרך ריקה כמעט לגמרי..." (אבו דיס, 29.12)
מחסומי פתע
הקלות מסוימות אכן הורגשו במחסומים הקבועים (לרגל הבחירות לנשיא הרשות הפלסטינית ב-9.1.05), אך לעומתן נוספו מחסומי פתע רבים שהוצבו לעתים קילומטרים ספורים בלבד מן המחסומים הקבועים, כך שהפגיעה בתנועה החופשית נותרה כשהייתה.
"חמש דקות נסיעה ממחסום בית איבא, ולאחר שכולם נבדקו בידי חיילי המחסום שם, עומדים 25 כלי רכב בהמתנה. כל הנוסעים מורדים מהרכבים ועוברים בדיקת תעודת זהות מחודשת. " (בית איבא, 13.12)
"... הנוסעים מורדים מרכבם, עומדים בחושך ובקור מקפיא בצד הדרך, התעודות נאספות, ביניהן תעודות של מעוכבים שנבדקו ושוחררו לפני חמש דקות בידי השב"כ." (בית איבא, 17.12)