בהמשך לדבריו של שר הביטחון: "אני בטוח שהגדר אינה פוגעת ברקמת החיים הפלסטינית", הרי דיווחינו.
מובלעת ג'בארה
(דרומית-מזרחית מטול כרם, כוללת את ההתנחלות סלעית)
החל מ-4.10 חל שינוי דרסטי ומחסום ג'בארה נסגר ואף ננעלו שני השערים שבין הכפרים ג'בארה לא-ראס. סירוב הפלסטינים לקבל 'רשיון-תושב' משלטונות ישראל גרם לניתוק מוחלט של ג'בארה, שנותרה ללא אספקת מזון ותרופות. למרות הסגר על הכפר, טוענים השלטונות הישראליים שיש מעבר חופשי של תלמידים, מורים ומקרים הומניטריים. אולם לא כך פני הדברים:
27.10: עוכבה משפחה מג'בארה, ששבה מבית החולים בטול כרם לאחר לידה עם תינוק בן יומיים ועם עוד שלושה ילדים קטנים. למרות כל ניסיונותינו לעזור להם לא הורשתה המשפחה לשוב לביתה.
דוחות חודש אוקטובר מצביעים על פגיעה מתמדת בזכותם של ילדים, סטודנטים ומורים להגיע מהצד ה’ישראלי’ לבתי הספר שבצד ה’פלסטיני’, דרך ‘שער התלמידים’.
8.10: נשלחו התלמידים ומוריהם למחסום המרכזי בג'בארה, שהאריך את דרכם לבית הספר במספר קילומטרים לכל כיוון.
13.10: כניסת התלמידים הותרה אך נאסר המעבר על המורים.
במהלך תקופה זו נאסר כמעט כליל מעברם של החקלאים למטעיהם בתוך המובלעת, למרות שזו עונת המסיק. 'שער החקלאים' נשאר סגור במשך רובו של החודש.(דוחות מ-8.10, 13.10,18.10)
הבטחת השלטונות שיהיו מעברים מסודרים וחיים תקינים לאוכלוסייה הפלסטינית אינה באה לידי ביטוי בשטח והגדר הפכה את חייהם לבלתי נסבלים.
החומה באבו-דיס
היא חלק מ'עוטף ירושלים', ומפרידה בין שני חלקים של אזור פלסטיני מיושב בצפיפות, בלב מזרחה של ירושלים. הקשר בין תושבי שני צדי החומה המזדקרת באמצע הרחוב הראשי, הדוק וחצית הישוב באמצעות חומה היא שרירותית לחלוטין.
3.10: נסגר 'הפשפש', שבעבר אפשר מעבר של הולכי רגל מצד לצד, כולל תלמידים ומורים, חלקם נושאי תעודות זהות כחולות. אנשים, ובהם זקנים וחולים, נאלצים לטפס על החומה הגבוהה (כ-2.5 מ'), כדי לעבור מצד לצד. לעתים עומדים שוטרי מג"ב, צופים ומתעלמים מהנעשה ולעתים עוצרים את המנסים לעבור.
5.10: פגשנו באב מיואש שחיפש פרצה כדי להעביר את בתו הקטנה לבית הספר.
7.10, 12.10, 19.10, 21.10 , 29.10: צפינו בתלמידי בתי ספר, בזקנים, בנשים ובילדים קטנים העוברים את החומה בקפיצה חופשית וללא הפרעה.
17.10: נמנע ממספר נשים מבוגרות להגיע לתפילה במסגד אל-אקצא. ניסיונותינו לעזור להן עלו בתוהו ואף איים עלינו שוטר מג"ב במאסר אם לא נסתלק מהמקום.
9.10: נמנע ממושתל כליות להגיע לביקורת בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה.
21.10: שוטרי מג"ב מנעו מעבר של פלסטיני שהוזמן לניתוח עיניים בבית החולים סנט ג'ורג'. רק כתוצאה מהתערבותנו הרשו לבסוף לאיש לעבור.
31.10: שוטר מג"ב עמד על החומה ושמר שלא יעברו מעליה. הוא מנע מאישה כבת 75 לעבור, למרות כל תחנוניה. לא ברור לנו מדוע אין פותחים את 'הפשפש' ומאפשרים לאנשים לעבור בצורה נורמלית מצד לצד ולא תוך סיכון נפשות והשפלה רבה כל כך.
שימוש נפוץ ברימוני גז מדמיע
דווח לנו על מקרים רבים של זריקת רימוני גז מדמיע לעבר אנשים המנסים לעבור את החומה, גם על תלמידים. ולראיה, אנו אוספות מדי משמרת, תרמילים ריקים מהשטח.
מחסום סוואחרה
בין שני אזורים פלסטינים, סוואחרה ובית לחם
זהו המחסום העיקרי למעבר מבית לחם ואליה מכל רחבי הגדה. דרך מחסום זה מועברות סחורות חקלאיות, מזון, תרופות וכיו"ב. במקום יש תנועת תושבים ערה ובהם כאלה המבקשים להגיע למרכזים רפואיים ברמאללה, שכם ומקומות אחרים בגדה.
5.10: אין מאפשרים לחולת לב שבידיה תעודות רפואיות מתאימות לעבור ליריחו.
15.10: סגר
מוחלט. מונעים ממנתח שבידיו אישור מעבר להגיע למקום עבודתו בבית חולים בבית לחם.
17.10: נמנעת כניסה של משאית עם תוצרת חקלאית אף כי לנהג אשור בתוקף ל-3 חדשים, אך אינו נושא את התאריך 7.10. לא ניתנה לתושבים אפשרות לנוע אלא אם היו בידיהם אישורים חתומים בתאריך ה-7.10. והרי משרדי המת"ק בכל רחבי הגדה היו סגורים בעקבות הפיגוע במת"ק טול כרם. (מלכוד 22!).
מחסום סורדה
מנתק את היציאה הצפונית של רמאללה מהגדה. בחודש אוקטובר נחסמה מחדש הדרך למכוניות בסורדה והתושבים נאלצים שוב ללכת ברגל כ-2 ק"מ כדי להגיע לכלי תחבורה.
8:10: נסגרה סורדה אף להולכי רגל.
9.10: החיילים לא אפשרו לאדם חולה אסתמה שהתמוטט בצד הדרך לחזור לביתו . חייל הכריח אותו לחזור על עקבותיו. האיש לא היה מסוגל לקום וכעונש החרים החייל את תעודת הזהות שלו. רק לאחר התערבותנו ופניותינו למוקד ההומניטרי של הצבא הורשה האיש לעבור.
14.10: החיילים חסמו את הדרך בעזרת שתי מוניות פלשתיניות שהועמדו לרוחב הכביש ומפתחותיהן הוחרמו. כשהחיילים פרשו לזמן מה מיהרו הפלסטינים לנצל את ההזדמנות כדי לשוב לבתיהם. כשחזרו, ירו החיילים מספר רימוני גז לעבר הקהל. לנהגי המוניות הוחזרו מכוניותיהם רק בשעה 20:00.