א-ראם, ביר נבאלא, ג'בע (ליל), קלנדיה, יום ה' 7.2.08, אחה"צ
נסענו במסלולי הפלסטינים התוודענו לכבישים – לאין כבישים יותר נכון. מרחק שבין נקודה לנקודה של חמש דקות עשינו בחצי שעה לפחות- ומזג האוויר היה סביר...
ראינו ילדים שמציעים את מרכלותם בקלנדיה באגרסיביות וצועקים.. גנב גנב. כל זה לא חדש בוודאי לרובנו, אך התמונה היתה קשה במיוחד כי לא היו אנשים כמעט חוץ מאותן כנופיות של ילדי רחוב אומללים.
מחסום א-רם
חיילים ומודיעין אזרחי. מעט אנשים בשעה זו.
משם לקלנדיה נסיעה שאמורה לקחת 2 דקות, עם בניית החומה לוקחת, בנסיעה בין הרחובות הצרים דרך לא דרך עד למחסום קלנדיה - 20 ד'.
מחסום קלנדיה
מעט אנשים, שרוול
אחד פעיל. משרדי הממשלה והדואר סגורים למרות שעוד לא 16:00.
כפר קלנדיה
בדרך לא דרך, דרך כבישים משובשים, הגענו לכפר שמרוחק מרחק נסיעה בת דקה מעבר לגדר מאזור התעשייה עטרות, אך מחייב את התושבים לעשות עיקוף של שעה להגיע לעבודה.
בדרך יש מחסום של צה"ל וכן משטרה פלסטינית.
בחזרה במחסום קלנדיה – מעבר הרכבים
חזרנו למחסום קלנדיה כדי לעבור למעבר הרכבים. החיילת בודקת את תעודות הזהות שלנו, מודיעה שאסור לנו לעבור. אנחנו מיידעות אותה שאנו עושות את זה כל שבוע, היא מטלפנת למפקד, מביטה בנו כל העת בחשדנות, בודקת שוב ושוב את תעודות הזהות משני הצדדים, ומתבשרת שהיא חייבת לתת לנו לעבור.
במעבר הרכבים אין תור ארוך, במקום אבטחה פרטית וחיילים.
מחסום ביר נבאלא
מחסום באמצע החיים. לא מאפשרים כניסה לכפר למי שהכתובת שלו בת"ז שונה.
בהמשך שוב פגשנו משטרה פלסטינית.
מחסום ג'בע
ממולנו, במעלה הגבעה, משתרך תור ארוך של מכוניות. בחושך אנו רואות כ 8 חיילים. הם עוצרים כל מכונית ובודקים את הניירות.
חזרנו דרך חיזמה, היה חשוך מאד, חשוך בלב וחשוך במציאות .