בית איבא, יום ד' 19.3.08, בוקר

אין הגבלות מיוחדות על התנועה. נהג מונית דיווח שחיכה שעה ורבע כדי לצאת משכם במכונית. בסככה היו 5 מעוכבים, כולם נהגי מוניות. המעוכבים שוחררו בטווח זמן של שעה, ואז הועבר לשם נהג אחר.  לסיפור הזה אין סוף.

אדם פנה אלינו וסיפר שקרוב משפחה שלו אומר שחייל גנב ממנו טבעת כשהניח את חפציו בסלסלה לפני המעבר בגלאי- המתכות. הדבר ארע אמש, ביום ג' אחה"צ. לטענת אותו קרוב משפחה, מדובר בחייל מסוים שידוע בכך שהוא מעלים דברים מהסלסלה, כגון שטר אחד מהארנק. הצענו לאיש הקשר להפגיש ביננו לבין האלמוני, ע"מ שיזהה, לפחות בפנינו, את החייל. הוא היה ספקני מאד לגבי האפשרות הזאת. בכל מקרה, הוא ביקש שנדבר עם מפקד המחסום וזאת עשינו. 

נ.ב. אם אכן זה קרה, קרוב לודאי שמדובר בחייל של המשטרה הצבאית, שלא יתחלף כשתגיע פלוגת המילואים למחסום (משום שהמצדיקי"ם אחראים על המעבר בגלאי), ואולי יגיעו לצוותים אחרים תלונות נוספות, בדוקות יותר. 

מבחינת האבק מהמחצבות, זה היה היום הגרוע ביותר הזכור לנו בשלוש וחצי שנים של ביקורים שבועיים במחסום. 

קוסין

עלינו לסיבוב בכפר והוזמנו בדחילו ורחימו אל המועצה. נדמה כי לא רבים המבקרים בישוב, בגללנו רואה החשבון הזעיק את ראש המועצה ומיד הגיעו עוד אנשים לשמוע. מבנה המועצה הוא דל, בעל 3 חדרים. האנשים נראים חסרי אונים, רק אירוניה נשארה להם בשפע. הם הציגו בפנינו את "בית החולים של קוסין": חדר עם מיטה, משקל לאדם ומשקל לתינוק. הרופאה מגיעה פעם בשבוע לכמה שעות, אבל תמיד הם יכולים לדעת כמה הם שוקלים. בגאווה אמיתית הצביעו על מכונת הפקסימיליה. על הקיר במשרד רשומים מספרי טלפון ומודבקים כמה תצלומים של לחיצות ידיים.

כפר קוסין הוא בעצם פרבר מרוחק של שכם, שנמצא על גבעה מחוץ לשטח  A. גדר מפרידה בין האנשים לבין השרותים העירוניים הבסיסיים ביותר, ומקומות העבודה והבילוי. היציאה מהכפר לכיוון צומת ג'ת חסומה כבר 3 שנים. נותרה להם יציאה יחידה למחסום בית איבא. המעבר לשכם אפשרי רק בשעות הפעילות של המחסום.

הנה הטענות של ראש המועצה:

א. מחסום בית איבא נסגר לתנועה מסחרית. החל מאמצע פברואר אי אפשר להכניס סחורה אל הישוב דרך בית איבא אלא רק דרך מחסום עוורתא. זה היה פחות מכביד אילו הדרך לצומת ג'ית הייתה פתוחה, אבל במצב הקיים מדובר בעיקוף ענק, בערך פי חמש. היום, כדי להכניס ירקות לכפר, צריך לעבור דרך ארוכה יותר ומפותלת יותר מאשר הדרך מתל אביב לקו הירוק. 

ב. אין מספיק אישורי כניסה לרכב לשכם. בכפר חיים 2000 תושבים ב600 משפחות. יש כ50 כלי רכב בישוב, מתוכם, להערכתו, יש 4-10 מכוניות שקיבלו אישור מעבר לשכם. במת"ק לא דוחים את הפונים על הסף, אלא מתישים אותם בשיטת לך ושוב.  

ג. הכפר הוא יעד צהל"י ולכך יש גם השפעות כלכליות. חיילים ישבו בבתים במשך שנתיים, השתמשו בחשמל ובמים באופן בזבזני ולא שילמו דבר. גם כיום, כשהבתים "שוחררו", צה"ל מרבה בפשיטות ליליות, החיילים מחברים אל הבתים פרוז'קטורים ענקיים, והתושבים נדרשים לשלם את החשבונות.

ד. חשבונות החשמל מדהימים אותם. רואה החשבון מחבר את כל הסכומים שבתלושים של הבתים, מוסיף את כל מה שצריך- את המועצה והמסגד ובית הספר וכהנה וכהנה- ומגיע בערך ל60% מהסכום הגלובלי שמגיע בתלוש אחד בהוראת תשלום למועצה. 20 בתים כבר נותקו מהזרם והם חיים תחת איום מתמיד של ניתוקים נוספים.  אין להם מושג איך לערער על החשבון. (אם הם מתקשרים ונתקלים במענה קולי, אפילו ראש המועצה, שדובר מעט עברית, מנתק מיד את השיחה.) 

העברנו להם טלפונים של ארגונים שונים וכן את הטלפון של חמ"ל מת"ק. כנראה שעדנה מצאה עורך דין דובר ערבית שיברר את נושא החשמל. עדנה תמשיך לעקוב אחר המצב בקוסין.