ריחן, שקד, יום ה' 21.2.08, בוקר

מחסום עאנין
06.15  המחסום פתוח. זה עתה עובר האיש הראשון- זקן על קביים מלווה בנער צעיר. האישור של בנו הוחרם אמש. כעת ממתין- לא ברור למי, בקושי עומד על הקביים. לאה מאפשרת לו לשבת ברכבה.

החיילים עומדים בשיפולי המחסום בודקים באיטיות . 

אנשים כעוסים , אומרים שממתינים כעת כ- 70  איש. המעבר בקצב הזה יצאו בצהרים. הם באים בחבורות . לאחר שיצאו עוד צריכים להמתין לחבריהם. 

6.30 עברו חמישה אנשים

6.40 רעש מאזור כינוס התושבים. חיילים הולכים לעשות סדר. המחסום פתוח עד פרישתנו מהמקום. טכס ההרגעה נמשך כשבע דקות בהם לא עבר איש.

חוסר ההתייחסות לזמנם של התושבים הוא חלק בלתי נפרד  מאויירת הדיכוי וההשפלה, אותם חווים תושבי המקום במעבר, כאן ובמקומות אחרים.  כך, לא בכדי אנו עוקבות אחר קצב המעבר. 

06.50 עובר תושב מספרו  10

07.05 עד כה עברו כ-15 איש/ה מתוך כמאה ממתינים/ות המחסום התחתון פתוח. אני עוזבות.

07.10 מחסום שקד - טורה

כ 20 איש ממתינים בצד הגדה למעבר למרחב / מובלעת התפר . המעבר שגרתי , דרך בידוק אלקטרוני בחדרון . בהגיע תלמידים/ות נעצר המעבר מכיוון הגדה והצעירים עוברים. דהר אל מאלכ אינה מחוברת עדיין לחשמל .

07.40  מחסום ברטעה הישן

זהו  אחד המחסומים ה"משרתים" את תושבי קפין וסביבתה הפתוחים שלוש פעמים בשבוע: ימי ראשון שלישי וחמישי. המחסום נפתח ב-07.30 עד כה עברו שני אנשים בלבד. מולנו שני רועים עם עדרי כבשים ושאר חקלאים. בבואנו  – עסוק החייל במילוי מסמך על החרמת ההיתר לצעיר המוחה בפניו - ללא הועיל.

החיילים בוטים וחסרי סבלנות . סגנון וטון דיבור צעקני מפגין קוצר רוח. הם אינם מדברים ערבית . חלוקת העבודה: חייל אחד בודק ורושם את היוצאים ואחר מסתובב בנשק שלוף.

מגיע רועה זקן, היתרו חודש לפני  ימים, אך שמו  אינו מופיע ברשימה. החייל  מחרים את האישור ומשלח אותו חזרה מסביר בעברית -שפה שאינו מבין. הרועה גם הוא  מנסה להסביר ונכשל, מגייס את בנו הבא לקראת החיילים, לדבר איתם. חייל עוצר אותו בצעקה :"אל תתקרב!" הבן המסוכן  נעצר במרחק , מסביר לחייל בקול רם ככל שאפשר, את גירסתו. החייל אינו משתכנע, גם אינו מקשיב.מסמן לזקן בידו את כיוון החזרה . מחזיק בידו את ההיתר. הזקן מסובב גבו בכעס וצועד לאחוריו. החייל צועק אחריו שיקח את תעודת הזהות. הזקן ממשיך קדימה. החייל צועק שוב , גם החייל המאבטח מצטרף לצעקות. אך הרועה מתעלם מהם. אם את האישור לקחו – שיקחו גם את הת"ז.

מכר של הזקן מתנדב להסביר בקול סבלני ככל שיכול לגייס:  באחד הבקרים האחרונים, רשמו חיילים את הזקן בדרכו החוצה  ואחר כך התחרטו ושלחו אותו חזרה , אך את שמו לא מחקו מהרשימה- יוצא איפה שלא חזר, מאז קבל היתר חדש. החיילים מתעקשים- הוא לא יעבור! האיש ממשיך לשדל. אנו וגם האיש, מציעות להם להתקשר למתק לברר.  החיילים אינם חוזרים בהם. בנו של הזקן מתקשר למת"ק . גם אנחנו. מהמתק הורו להם להעבירו . והאיש עם עדרו אכן עבר . כמתועד בתמונות.
 08.30 עזבנו . במשך שעה נבדקו 30 איש לערך. המחסום נסגר.

בדרך למחסום ריחן - ברטעה אנו נופשות לרגע בין מטעי הזית והשקד. פריחה שופעת של כלניות בשלל צבעים. רקפות ותורמוסים. יום מקסים משכיח לרגע את המיאוס מהמציאות. מומלץ בחום .

 09.00 מחסום ריחן - ברטעה

תנועת עוברים משני צידי הטרמינל. הכניסה לטרמינל מהירה, לעומת השהייה במבוכים/"חדרים"  .

הפארק הלאומי משנה צורה. כל יום מוליד  הפתעה חדשה. היום הוצב  כסא פלסטיק  באמצע הכיכר  בדיוק במקום בו אמור להמתין הנהג המורחק שעה שמכוניתו נבדקת. עתה יתכבד וימתין  בנחת על כיסא.  בקצב ההומניטרי הזה אנו עשויות לגלות שהתקינו סוף סוף את השירותים במחסום כלי הרכב התחתון.

נהגים מספרים שהבידול בג'רושיה וג'בע מתנהל כסדרו. גם ב מריחא עדיין מעכבים. בחזית המחסום, כרגיל, טנדרים מזה ורכב פרטי ממתינים לבדיקה.  אנו עוברות לשרוול לפגוש את היוצאים בו.

בדרך עוצר אותנו ב. בעל רכב הנוהג ליעבד וחזרה לברטעה. בפיו טענות קשות: בכל פעם שעובר במחסום מעכבים למשך שעות , מטרידים אותו. מחפשים ברכבו. שולחים אותו למת"ק, לשאלתו אומרים שיש קו אדום מתחת לשמו. הוא אינו  יודע מה רוצים מחייו. כל יום אותו סיפור. נמאס לו ואינו יודע איך להפסיק את הטרטור הזה.

בטרמינל – משני צידי הסורגים . אנו פוגשות בחור צעיר שבא מאזור ג'נין לברטעה הוא עובד תקשורת הפלסטינית. עובר כל יום. היום הוא מעוכב ("כבר שעה") ואינו יודע מדוע. עוד אנו משוחחים  והוא מורחק על ידי החיילת. אסור לו לדבר איתנו. בהמשך – גם האחרים  המדברים איתנו ננזפים. אנו מחליטות להמתין לו .

אנשים רבים יחסית יוצאים למרחב התפר. רובם כועסים על ההמתנה המשפילה בחדרים הגוזלת מזמנם וכבודם. הם אומרים שבחדרים ישנם צעירים רבים מעוכבים. ואכן אלה מגיעים טיפין טיפין. יוצאים – רוכסים מכנסיים או נעלים ונעלמים.

אם לא די בכל העיכובים - הקרוסלה נתקעת בכל סיבוב ואנשים נתקעים בתוכה. האחרים מנסים לקרוא לחייל שיתקן אך אינם נענים. וכשהם מרימים את קולם,  רועם קול המאבטח המטייל על  הגשר מעל לראשם לשתוק.

ו. האחראי התורן כאן היום  ו. אינו מתרגש ואינו יוצא מגדרו כדי לפתור את הבעיה. כשהקרוסלה נתקעת הוא לוחץ על כפתור,  שוב לוחץ ושוב לוחץ ושוב. בקצב שלו. בלי התרגשות יתר, ללא התנצלות.

איש מבוגר שעבר את הבידוק מחכה כבר מעל לשעה לשני בניו שיצאו מהחדרים. הוא עובד עצמאי ובניו עוזרים לו. כל עיכוב גורם לו הפסדים. אחרי שעה של עמידה  הוא מסמן לחייל בעברית עילגת :"אני רוצה שב" ומראה על הארץ והחייל מחזיר לו "אז שב" ומסמן גם הוא  בכף ידו על הארץ....

בחור צעיר שיצא מהמבוך פוסע אחרי  חייל המחזיק בת"ז שלו .החייל נבלע בחדר והצעיר ממתין.  אחרי רגע הצעיר  נכנס אף הוא לחדר,  יוצא ממנו לאחר מעלה מחצי שעה. אני נזכרות באנשים המספרים שהשבכ עוצר צעירים בטרמינל ומשדל אותם להפוך למשת"פים ותוהות אם זה העניין גם הפעם.

אנו ממתינות לבחור לברטעה . שואלות . ו. טוען שטרם סיים את הבדיקה.  . עוד מעט יצא. מה זה עוד מעט בעינך ? אין תשובה. החיילת בודקת תז  אומרת לנו שהבחור החזר. אישור העבודה שלו אינו בתוקף .כך, לאחר שעה וחצי של המתנה.

11.30 אנו עוזבות 

בדרכנו למגרש החנייה עוצרים אותו פעילי עמותת "במקום". קבוצה יהודית וערבית מבקשת להגיע לגדה כדי  לחקור  דבר מה בכפרים בגדה. ליהודים שבחבורה הותר  לעבור מכאן. הערבים הישראלים יתכבדו ויצאו דרך ג'נין או טייבה. כך נאמר להם במחסום .בלי להתבלבל.

אנו נחלצות מהמקום  הארור הזה מהר ככל שנוכל.