בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, עורטא, יום ב' 18.2.08, אחה"צ
מול אריאל תנופת פיתוח הכביש נמשכת.
בטרמפיאדות נראו אנשים, ללא שמירת חיילים.
מרדה- השער המערבי נאטם שוב בתלתליות, המזרחי - פתוח.
זיתא- חסימת הכביש נמשכת.
13:40- זעתרא-
ממערב נספרו 4 מכוניות ממתינות למעבר, הבדיקה מהירה ועניינית.
מצפון- כנ"ל.
לא עכבו מכוניות או אנשים בשטח המחסום, ולכן לא מצאנו לנכון להתעכב שם.
13:50: בית פוריכ:
רוח קרה, מביאה עננים כבדים.
דברנו עם מוכר הקפה/תה בחנייה העליונה.הוא הקים מעין מבנה מניילונים , על מנת להגן על עצמו ועל השותים מפני הרוח והקור הגדול, וחשש שהחיילים יורו לפרקו.
האנשים שם מדווחים כי המחסום נפתח מוקדם היום- בארבע וחצי לפנות בוקר לערך.
במחסום עצמו- מכונית אחת ממתינה מזמן הגעתנו לכניסה לשכם.
החיילים די אדישים לנוכחותנו, אך מפקד המחסום מבקש (באדיבות, אציין) שנעמוד רחוק יותר, מאחורי הקו הלבן
.
משם אנו רואות תור של לפחות שש מכוניות המבקשות לצאת משכם.
משום מה, לא מעבירים מכוניות משום כיוון, וגם הולכי הרגל מעוכבים.
הולכי רגל, המבקשים להיכנס לשכם, מתבקשים לעבור אחד-אחד, להוריד או לכל הפחות לפתוח מעילים, להרים ידיים, ולהסתובב. רק אז הם מורשים להגיע לאשנב המשטרה הצבאית.
14:10- התחילו להזרים הולכי רגל. אישה יצאת ומוציאה עלינו את מררתה- שעתיים לטענתה המתינה במחסום. זוג צעיר, היא בהריון, שיצאו אחריה, דיווח על שעת המתנה אחת.
איש אחר אומר כי חילופי המשמרות שנערכו במקום עצרו את הזרמת האנשים
התקשרנו למוקד, ומסרנו תלונה לג. היא השיבה כי " חילופי משמרות משביתות את המחסום למשך שעה וחצי עד שעתיים".
14:20- החלה הזרמת מכוניות משכם. חמש דקות אורכת בדיקת המכוניות.
המכונית בכניסה למחסום עדיין ממתינה...
קראנו למפקד המחסום ושאלנו אותו לפשר העיכוב הגדול- הוא השיב, כי הוא מזרים מכוניות לפי התור- משכם הצטבר תור גדול יותר, ולכן הוא מעדיף להזרים מכוניות משם.
למרות זאת, העביר את המכונית, שכבר התעכבה כארבעים דקות בעת המעבר.
איש, יוצא מהמחסום, פונה אלינו ואומר: אז מה, ככה כל החיים יימשכו?? עד מתי ככה?? תלחצו על ראש הממשלה שלכם, שיעשה כבר שלום....
14:20- עוורתא-
12 משאיות ממתינות בכניסה לשכם. לדברי אחד הנהגים, הוא ממתין כחמש דקות.
המעבר מהיר וענייני.
חווארה-
במגרש החניה פונה אלינו בחור ושואל- מה קורה היום, למההעיכוב הזה, מה כל הבדיקות, כאילו שה"רגיל" לא מספיק משפיל ומרגיז.
מפקד המחסום בדרגת סג"מ, פוגש אותנו בכניסה לשכם, ליד הקרוסלות. הוא עומד בראש קבוצת חיילים בת חמישה אנשים, ופניהם מועדות לשער הכניסה לשכם.
ליד הקרוסלה הוצב מחסום ברזל, וחייל עומד ובודק את המבקשים להיכנס לשכם.
בסבר פנים נעים הוא אומר- אה, הנה אתן, התגעגענו אליכן. הוא מבקש כי "לא נצלם היום".
החיילים מחברים ברזנט לצד אחת הגדרות, כנראה על מנת להגן על החיילים מהגשם הצפוי לרדת תוך זמן קצר. הרוח החזקה מונעת מהם מלחבר אותו גם לצידה השני של הגדר, וכך נותר ברזנט קשור ולא מועיל במאום לצד גדר.
לדברי המפקד, יש מעוכבים ש"ממתינים למשטרה הכחולה שיבואו לקחת אותם" וחוץ מזה -שקט.
מיד לאחר הפגישה ניגשים אלינו שני אנשים, האחד דובר עברית רהוטה, ומשמש מתורגמן לשני-
שמו י.והוא מחווארה. הבית שלו ושל אביו הוא הבית "הגדול ביותר בחווארה כולה", ואף ניצב על הכביש הראשי.
בילה שבין ראשון לשני, נכנסו חיילים לבית, שברו רהיטים, הפכו, ערבבו שמן בשק קמח שהיה במזווה, שברו את חלונות המכונית שלהם, ובכלל- השתוללו קשות.
לשאלות הדיירים לא שעו ולא ענו.
העברנו את התלונה על כך לטיפול יש דין, וחיברנו בין י.לע. התחקירן של יש דין.
כלבנית בשטח, משום מה לא בודקת מכוניות עם הכלב, שזממו על פיו, והיא משחקת איתו.
לאחר דקות ספורות נגשה ל"עבודה".
בתור הצעירים, מדווחים על שעתיים המתנה.
בתור המהיר, - אין עיכובים כמעט. ר. מהמת"ק ניצב שם וממתין לבאים ומעביר מייד.
ש"ג הרכבים ניגש אלינו ושואל: מאיפה אתן? לתשובתנו- מחסוםווטש, הוא מגיב- למה? וזה כואב לי, כי זה מראה שיש אנשים שחושבים שכל העבודה שלנו פה וכל מה שאנחנו עושים הוא חסר חשיבות.
ניסינו להסביר, כי מדובר בזכויות אדם בסיסיות, ולא בהתנגדות לחיילים עצמם - אלא שמיד מתברר כי הוא דוגל ב"כולה שלנו" ונסתם הגולל על ההסבר.
שני בחורים מסמנים לנו בידם שנבוא אליהם, אל מעבר לגדר, ליד הנקודה ההומניטרית. אחרי רגע ניגש אליהם ר.מת"ק, משוחח עימם, ואחר כך הם עוזבים את המקום.
בירור עם ר.מעלה, כי הבחורים המתינו במקום זמן רב, ומכיוון שה"כחולים" לא הגיעו, הוא שחרר אותם לדרכם.
לשאלתנו לגבי המעבר לשכם שנחסם למול עינינו הוא ענה : בידול. הרבה התראות...
זעתרא- כשש מכוניות עומדות מצפון בהמתנה למעבר- ת.המת"ק נמצא שם, והמעבר חלק.
ממערב - שלוש מכוניות בלבד.
אין מעוכבים - אנשים או מכוניות במחסום גם ביציאה.
החיילים אדיבים כלפינו היום, אין גילויי איבה גלויה, ובכל זאת- התחושה הייתה קשה למדי, לנוכח המגבלות וההחמרות שנוספו בימים האחרונים.