7.00 מעבר אייל

לא שמענו תלונות, הפועלים מרוצים ואומרים שהמעבר מהיר וקל. 

7.15 ג'וברה תחתון

השער נעול. המתנו רבע שעה אבל החיילים לא מצאו את המפתח. אין כניסה לכפר.

7.40 – 8.30 ענבתא

עדיין אין יציאה מטול כרם לגברים תושבי ג'נין בגיל 35-18.

צפינו ביותר מ 10 אנשים שהוחזרו  וזה מוזר משום שבד"כ, כשבידול נמשך יותר מיום, הידיעה נפוצה והתושבים, שעליהם המניעה חלה, כלל לא מגיעים למחסום. אספנו כמה שמות עבור האגודה לזכויות האזרח, לדוגמא, סטודנט, שהורד מאוטובוס, גר ברמאללה ולומד באונ' ביר זית, מוחזר משום שלפי תעודת הזהות הוא תושב ג'נין. הסטודנט מציג לפני מפקד המחסום תעודה רפואית על כדור שפגע בכתפו, אבל אין לו את המסמך שיוציא אותו מכאן- זימון לבי"ח. 

התור של המכוניות המחכות למעבר במחסום הוא רגיל למקום ולשעה, כ 20 דקות המתנה.

אין תור משמעותי לכניסה לטול כרם, משום שמכיוון זה אין בדיקת תעודות.  כרגיל במחסום זה, גם מכוניות בעלות לוחית זיהוי ישראלית נכנסות ללא בדיקה.

11.00 קלקיליה

תור לא ארוך ליציאה מהעיר. אין הגבלות מיוחדות לכניסה וליציאה עבור רכב פלסטיני.

לגבי מכוניות הנושאות לוחית זיהוי ישראלית- ע"פ הסבר שקיבלנו היום, מדובר בכ 300 אנשים, תושבי קלקיליה, שיש להם התר לנהוג במכונית ישראלית. בניגוד למה שסברנו קודם, ההתר ניתן לאדם ולא למכונית, אם כי מי ששמו מופיע ברשימת ההתרים, חייב להציג רשיון רכב על שמו. מותר לגבר/אשה לנהוג ברכב הרשום ע"ש בנו/ה, או בתו/ה, אבל לא ברכב הרשום ע"ש אח/ות.

בהנחה שאנחנו מבינות נכון, ההסדר הזה נועד לפלסטינים שיש להם תעודת זהות ישראלית (אולי בגלל נישואים עם בן זוג ישראלי) שנבדקו ע"י השב"כ.

ההגבלה יכולה להשמע כמעט הגיונית (בגלל החשש מהכנסת מכוניות נפץ לישראל) אלמלא 2 עובדות פשוטות: א. אפשר להעביר חומר נפץ ממכונית ישראלית לפלסטינית ולהפך. ב. רכב ישראלי נכנס לטול כרם באופן חופשי.

מפקד המחסום שאתו שוחחנו טען שאין לנו מספיק מידע ואנחנו רואות את המחסומים דרך קש (כלומר מזווית ראיה צרה). טענו שמצבו דומה והוא ענה שהוא מחויב, כחייל, לקש הצבאי