בורין (יצהר), בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום א' 13.1.08, אחה"צ

 הדרך: נוסעות בכביש 5. אחרי אריאל הופכת הדרך להיות דו סיטרית ומלאת מהמורות. אריאל מוארת ומרווחת ולמרגלותיה הכפר מרדא – נכלא ונחנק ע"י האחות החורגת שצמחה מעליו והגדר המקיפה סביב. תושבי מרדא, שעד לפני כמה ימים יכלו לצאת לכביש הראשי ולחכות למונית חולפת, יכולים לעשות זאת כעת רק מהכניסה הראשית לכפר. הכניסה המערבית יותר, זו שחסומה בתלולית אדמה ובמחסום ברזל המונע מעבר כלי רכב בעדה, נחסמה אתמול בתיל דוקרני וכך גם פתח נוסף בגדר שאיפשר מעבר אנשים ובעלי חיים. בדרכנו חזרה לארץ שמי מרדא מוארים באורה הכתום של פצצת תאורה. וזה מזכיר סיפורי "מורשת קרב" על גישתה ההתקפית של 'ההגנה' במהלך שנת 1948 שהובילה להגליה מסיבית של האוכלוסיה המקומית בשיטות של הפחדה, כיתור, הרג..
גם הגישה של זיתא ושכנותיה לכביש 5 חסומה. העברת הנוסעים מתבצעת בשיטת גב אל גב.

זעאתרה – 17 רכבים מכיוון שכם, 13 יהיו שם כשנחזור.

הכפר חווארה בעוצר מתשע בבוקר עד 15:00. למה? "הצבא אומר שזרקו אבנים על מתנחלת". או אולי זהו עונש על כך שתושבי הכפר העזו להתלונן על מעשי האלימות של המתנחל שלפני שבועיים השתולל, שיבר וניפץ חלונות ראוה וזגוגיות רכבים בכפר? הכל אפשרי.

אין מחסום ביצהר.

 15:10 – חווארה. נציג המת"ק – ר. אין מעוכבים. 3 טורים ארוכים בסככה, 2 תורים צדדיים פעילים כל הזמן ו- 2 עמדות לבידוק רכבים היוצאים משכם – 1 מהם מאויש בכלבנית וכלבת זאב שמקפצת ומריירת על המושבים המרופדים, ההגה והמנוע בחיפוש אחר הממתק המוסתר..(הכלבנית, נערה בעלת תווי פנים עדינים, שער חלק אסוף בקוקו, לא גבוהה, לא שמנה, הבת של השכנה ממול, בקלות שכנה לספסל הלימודים – מה היא עושה כאן עם הנשק, עם כלבת זאב הקשורה אליה בשלשלאות, קסדת ברזל, מכנסיים הגדולים עליה ב- 2 מידות לפחות תלויות עליה ברישול..
גבר מבוגר, בקושי הולך, גורר עצמו דרך התור הצדדי נתמך ע"י שני בני משפחה. עובר בקושי את המרחק מהמחסום למוניות, עוצר כל מספר מטרים לנוח. עינו האחת חבושה.
רכב עם טלאים שנקנו ע"י תושב שכם מתושב ביתא לא מורשה לעבור. אין לו תסריח. מה יעשה האיש עם הטלאים? הרכב שלו ממתין בצד השני של המחסום, לא מורשה לצאת משכם. כיוון שגם המת"ק לא מצליח לעזור מורדים הטלאים מהרכב  ומובלים על הכביש לצד השני של המחסום "רגע, לא נתתי לכם אישור" צועק החייל בעמדת הבידוק.
קו חדש חוצה את הבטונדה בחווארה – הקו האדום. לקראת עזיבתנו לבית פוריק מגיע סמל שדורש מאיתנו לעמוד רק מאחוריו. הקו האדום מרוחק כמטר וחצי מהקו הלבן-שמנת וצוייר, לדברי החייל, ע"י המפקד. ויכוח קצר על זכויותנו וזכותם, שטח צבאי או אזרחי וכו' הסתיימו בלא כלום, הסמל אמר שיקרא למפקד שידבר איתנו וזה לא הגיע. 
17:15 – חזרנו מבית פוריק.  טורי הגברים הצעירים עדין ממלאים את הסככה, צעירים מדווחים על המתנה של שעתיים ויותר בתור. הם נפלטים מהקרוסלות קפואים, המעיל והחגורה ביד.  "רק מדברים המנהיגים, לא עושים כלום" הם מפטירים בכעס.
17:45 – קר כל כך שהחשש מהיפותרמיה מבריח אותנו אל האוטו החמים של נאדים. עזבנו.

 בית פוריק 16:40 – 17:10 -  קר מאד בבית פוריק. אין מעוכבים, כמעט ואין הולכי רגל והמעטים שמגיעים עוברים במהירות. המטלטלין נבדקים על הרצפה לרגלי חייל שעומד אחרי עמדת בידוק התעודות ובעליהם ממהרים לאסוף אותם ולנוס מהקור.
רכבים בודדים בתור, משך ההמתנה כ- 10 ד'. בבוקר, מספרים הנהגים, הם חיכו שעה וחצי.