חווארה, יום ה' 4.10.07, אחה"צ

Observers: 
סמדר ח., חנה ב., נעמי ל. (רשמה)
04/10/2007
|
Afternoon

 19:30 - 01:40


בשעה 19:30
הגיע א' - בן למשפחת סוחרים מכובדת וידועה בשכם - למחסום חווארה עם אשתו בהריון ובתו התינוקת והציג את אישור הכניסה שיש בידו בפני החייל. הוא לא הורשה לעבור עם מכוניתו משום שאיחר, לדברי החייל, בחצי שעה. הוא הסביר לחיילים שבמחסום זעתרה עיכבו אותו זמן רב ולכן לא הצליח להגיע בשעה 19.00 . גם אישור הכניסה לישראל שהציג לא שיכנע את המפקד, "כאן זה לא תופס" פסק בנחרצות. יחד איתו הגיעו עוד 4 מכוניות וגם מנוסעיהן נמנעה הכניסה לשכם מאותו הנימוק. ההסברים לא הועילו ואף אחד מהם לא עבר.
למעלה מחמש שנים אנו משקיפות במחסום חווארה וזו לראשונה התוודענו לעובדה שגם יחידי הסגולה והמיעוט שבמיעוט הזוכים לאישורי כניסה עם הרכב לשכם, חייבים להגיע למחסום עד השעה שבע (או שמא זה סעיף חדש במסגרת ההקלות המובטחות לאבו מאזן בסוכתו של אולמרט).

שני נהגי המשאיות התווכחו עם החיילים, שהגיבו במכות בקת הרובים וגירשו אותם למגרש החנייה הסמוך. כשהתקשרו למת"ק לבקש עזרה, אמר להם מפקד המחסום, "גם אם תתקשר למת"ק לא יעזור לכם כלום, אתם לא תעברו". לשמע הנימוק כי אשה בהריון ותינוקת יושבות ברכב אמר, "מה אכפת לי, שימותו מצידי..."
עשרות טלפונים עשינו שלושתנו למוקדי הצבא כדי להסביר, לטעון ולשנות את רוע הגזירה. שרי וגלעד במוקד ההומניטרי הבטיחו לבדוק ולטפל וחרף מאמציהם נענו בעיקר בשקרים. החיילים במחסום חזרו וטענו שאין איש ממתין במחסום.
החייל התורן במת"ק הסביר שאין ביכלתו לשלוח קצין מת"קinfo-icon כי אלה מסיימים את משמרתם במחסום בשעה 5-6, והם יכולים רק להמליץ לחטיבה ולא יותר, והנה עוד מעט יעבירו את כולם, ובעצם אין אף אחד שממתין במחסום ואין את מי להעביר, ושהוא מכיר את א' והוא תמיד "עושה בלגן" (כלומר מאחר בחצי שעה בגלל מחסום אחר). חשבנו שא' עצמו יוכל לשכנע את המת"ק, אך זה גער בו על ה"בלגן" שהוא עושה. "אם איחרת בחצי שעה אתה צריך לחכות עד 02:00", מה שהתברר בדיעבד כנכון. לחנה אמר "צריך לחנך אותם אחרת הם יעשו את זה כל יום וגם ככה יש לנו מספיק עבודה".
מזמן לא נתקלנו בחיילים שהתנהגו בצורה מבזה ומשפילה כמותם.

כל הטלפונים של הגנרלים ועוזריהם נמו את שנתם עם בעליהם. בשעה 24.25 העירה חנה את דליה בסה וביקשה את עזרתה ולאחר שהשתכנעה באמיתות העובדות היא נרתמה לעזרה כי הבינה שהמת"ק מורח והחיילים משקרים ומשתעשעים. במקום משמרת משעממת וחסרת פעילות נקרתה להם ההזדמנות להתעלל וליהנות על חשבונם של חלשים, ואכן א' דווח שבכל פעם שהם אומרים בקשר: אין אף אחד במחסום, הם צוחקים ואח"כ אומרים לפלסטינים שלא קיבלו שום הוראה להעביר אותם.

ב-01.10 החליטה אשתו של א' ללכת הביתה ברגל עם התינוקת בתקווה שמישהו מבני המשפחה יאסוף אותה מהצד השני של המחסום. א' לא העז להשאיר את הרכב במגרש החניה של המחסום מחשש שמתנחלים ישרפו בלילה את המכונית או שהרכב ייגנב. כך נהגו גם שלושת הנהגים הנוספים שהמתינו יחד איתו.
01:20 - שוב דיברנו עם המת"ק. התורן, רביע, חזר ואמר שהחיילים מכחישים שיש אנשים במחסום הנמצא במרחק 3 דקות נסיעה מהבסיס. שש וחצי שעות אנו מתלוננות, עשרות טלפונים ולרגע לא העלה על דעתו לשלוח נציג שישים סוף לסיפור.
01:40 - ירדה הפקודה. עכשיו צריך למשוך את ההתעללות עוד קצת: פירקו להם את הרכב, דרשו מנהג המשאית להוריד את הקבינה, חיטטו בכל תא ותחת כל כיסא, ולבסוף ברכו כל אחד בנפרד ב"כוס אמק... תעבור כבר".
להקפות של שמחת תורה בלילה ההוא אפשר להוסיף גם את הכיבוש הנאור ואת טוהר הנשק.

יום שישי 5.10.07 - המשך לד'וח הנ"ל:
בשעה 20:44 התקשר מ', חולה במחלת כבד הזקוק להשתלה וסיפר כי היה חייב להגיע לבית חולים בשכם בדחיפות לצורך קבלת זריקה. מפאת מחלתו הוא בעל אישור הומניטרי להיכנס לשכם עם המונית שבבעלותו. בגלל שאת מחסום בית איבא הקרוב לכפר מגוריו סוגרים בשעה 20:00 נאלץ להרחיק עד למחסום חווארה, שם אמר לו החייל שמאחר והגיע אחרי השעה 19:00 לא יוכל להיכנס לשכם. "אתה תהיה כאן כל הלילה," אמר ולא שכנעו האישורים הרפואיים שהציג בפניהם. בארסנל הפקודות והנוהלים לא נאמר שמחובתם של החיילים להתקשר לגורם מעליהם כדי לקבל הנחיות במקרים שכאלה. שבע וזהו.
מ' התקשר ישירות למת"ק שכם ולאחר חצי שעה ירדה הוראה להעביר אותו.
מאחר ומחסומי בית איבא ובית פוריכ נסגרים בשעה 20:00 ומחסום חווארה נסגר למעשה בשעה 19:00 אפשר לומר שהכתר על שכם הפך למעשה למצור במשך כמעט מחצית היממה.
תלונה הוגשה למוקד של הצבא.