בית פוריכ, חווארה, יום ג' 2.10.07, אחה"צ
אורחת: שלומית
חווארה 14.20 - 15.00
מעוכב בצינוק בגלל "התחצפות" לחיילים, כלומר ביקש מהחיילים להזדרז ולאפשר לאנשים לעבור מהר יותר. פנינו למוקד, שוחרר אחרי 40 דקות.
קשה להתבונן בהשפלה שעוברים הפלסטינים בבדיקות במחסום, שמועצמת על ידי התנהגות החיילים: לעיסת מסטיק, עמידה רפוייה, ליפוף חוזר ונשנה של שרוך הדיסקית סביב האצבע המורה אל מול היוצאים, הוראות במבט עין או תנועת יד קצרה, ההנחיה האקראית להוריד חגורה ולהפשיל חולצה כלפי מעלה, לעיתים גם מכנס.
זמן המתנה למעלה מחצי שעה (עקבנו אחרי אחרון המצטרפים לתור עד שהגיע אלינו).
15.35 - 17.00 - זמן ההמתנה עלה ל45 דקות.
צעקות שנשמעו מתוך התור הצפוף גורמות להפסקת הבדיקות והמעבר למשך חמש דקות ארוכות.
לדברי מפקד המחסום, אין הקלות לכבוד הראמאדן.
בית פוריכ 15.10 - 15.30
תנועה מאוד דלילה. מכונית אחת מכל כיוון ואנשים עוברים ללא המתנה.
לדברי מפקד המחסום יש הקלות לכבוד הרמאדן: תושבי סאלם, דיר-אל-חטאב ועזמית יכולים לעבור לבית פוריכ ללא אישורים וגם להביא בני משפחה. המחסום פעיל עד חצות.
כשניסינו לוודא, ענה אחד החיילים ש"אין הקלות", מידע שאושר עבפי אשה פלסטינית שיצאה מהמחסום ולא ידעה על קיומן של ההקלות.
נשמע פטנט טוב - יש הקלות שהמפקדים יודעים עליהן, אבל הפלסטינים לא (למה שידעו), וגם החיילים שממש בודקים לא יודעים.