בוקר

קלקיליה, 5/1/04 בוקרפאני ה. אסתי צ. דבורה ל. הגענו למחסום בערך ב7:30. היינו קצת המומות כשראינו את המחסום פתוח – לא היו תורים של אנשים, מוניות, מכוניות או משאיות, ואי הימצאותם של החיילים היה אפילו מרשים יותר. השטח הענק שנבנה כמחסום, הכולל יישור שטח, גדרות, בטונדות ומגדלים עדיין היה שם אך ללא מטרות שימוש. עלינו למכונית בה ישבו 4 פלסטינים ושאלנו אותם מה קורה. הם חייכו חיוך רחב כשסיפרו לנו שמאתמול (שבת 4/1/04) ב10 בבוקר אין מחסום. המשכנו למחסום בדרך לצופין (שער 1037). שם עמדו שני חיילים שבדקו את הפלסטינים שרצו ללכת לאדמתם (ישראלים עברו באופן חפשי). הם אמרו שכל מי שיש לו אישור יכול לעבור לפרק זמן. חמור נושא קרון הגיע למקום. ראינו זוג מבוגר עם בנם בקרון. החייל בדק את אישוריהם והם עברו. כשהם התחילו לעלות במעלה הדרך, התחלנו לשוחח עם החייל, אך הוא אמר לנו להמתין רגע כי הוא צריך לבדוק לאן הם נוסעים. כאשר הפלסטינים נסעו על הכביש ולא על דרך העפר הצדדית, החייל צעק עליהם והתעקש שירדו מהכביש. שאלנו אותו בנימוס אם יש סכנה ביטחונית חמורה בנסיעתם על הכביש במקום על דרך העפר. הוא ענה שאין זו שאלה של ביטחון אלא שנאמר לו לא לאפשר לפלסטינים להיות על הכביש. כמו כן אמר שהם יכולים לעבור דרך כביש 1037 שהוא כביש ביטחון, והופך את דרכם לארוכה בהרבה, אן שהם יכולים לעבור על כביש העפר המשובש שהו קצר יותר אבל יותר קשה – בכל מקרה אסור להם להשתמש בכביש. אחד החיילים אמר לנו כי הוצבו מחסומים חדשים. אחד, כך טען, על כביש 55, במפגש עם כביש הביטחון. נסענו עד עזום, ולא מצאנו מחסום כזה. כפר עזום היה פתוח לתנועה בחלקו הצפוני.הכניסה הדרומית אליו עדיין חסומה. דבורה.