בוקר

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Dec-20-2003
|

xmlns:w="urn:schemas-microsoft-com:office:word"xmlns="http://www.w3.org/TR/REC-html40">href="./בית%20פוריק%20חוורה%202012בוקר%20עב.files/filelist.xml">ג'בארה 23 דצמבר, 2003 אחה"צ

בית פוריק וחוורה שבת 20 בדצמבר 2003style="mso-spacerun: yes"> במשמרת: ד א;ו ג; נ ל; ר פ; ג ק; ח בstyle="mso-spacerun: yes"> lang=HE style='font-weight:normal;font-style:normal'>כללי: בשני המחסומים התנהלוהעניינים בצורה סבירה. לא נאלצנו להשתמש אפילו פעם אחת בטלפון, ויכולנו לעזוב כבראחרי שעתיים.lang=HE style='font-weight:normal;font-style:normal'> lang=HE style='font-weight:normal;font-style:normal'>בית פוריק; הגענו למקוםסמוך לשעה 08:00. תור של כ-80 אנשים. המעבר נמשך כ-20 דקות. מעוכב אחד קבל מאתנוכרטיס מוקד. בתחילה היה יחס המפקד די עוין -  הגיעה אליו שמועה שאנחנו מפרסמות באתר חומר המסכן את החיילים.רוני הסבירה לו את עמדתנו ומעשינו ואת האופן בו אנו מתעדות את מראה עינינובמחסומים.lang=HE style='font-weight:normal;font-style:normal'> lang=HE style='font-weight:normal;font-style:normal'>חוורה: התחלקנו לצפוןודרום. לא צפינו בשום ארועים מיוחדים. מפקד המחסום הדרומי היה איש מילואים,שלדבריו היה חובש במד"א. יחסו היה הולם והגון הן כלפי העוברים במחסום והןכלפינו. בהשראתו התנהלו גם שאר החיילים. לראשונה שמענו שפונים אל הפלשתינאים בתואר"אדוני"! והמילה בבקשה נשמעה יותר מפעם אחת. lang=HE style='font-weight:normal;font-style:normal'>אחד העוברים התפתל מכאבים,אך החיילים סברו כי הוא "מתחזה". בעזרתה של ורדה - שסמכותה כרופאה עשתהאת שלה, הצלחנו להכניסו לאמבולנס בדרכו לשכם.lang=HE style='font-weight:normal;font-style:normal'> lang=HE style='font-weight:normal;font-style:normal'>בדרכנו לירושלים עצרנובמכולת בחוורה לצורך קניות. בעל המכולת הפנה את תשומת לבנו לכך שבקומות העליונותשל ביתו (שעדיין בבניה) התמקמה עמדה. לטענתו אין מאפשרים לו להיכנס לדירתו שבקומהמעל לחנות, הקומה היחידה הגמורה ומתאימה למגורים, ומחייבים אותו לסגור החנות בשעה17:00. עלינו לעמדה ושוחחנו פעמיים עם מפקד המקום, קצין בדרגת סגן. לטענתו איןמפריעים לתושבים - ומהתרשמות שלנו (כמובן בביקור קצר) אכן ניתן להיכנס לדירת בעלהמכולת ללא קושי (מה שכמובן לא מקל על ההרגשה האיומה הכרוכה ב"שכנות"כזו). טרחנו לשאול את הקצין האם החיילים עושים צרכיהם "על ראש" תושביהבית ושאר תופעות שאנו מכירות מתיאורים קודמים - וקבלנו תשובה שעל פניה הייתהמספקת - אך החשש בנושאים אלה נשאר אתנו. סגירת החנות מוקדם היא חלק מן העובדה כיחורף עכשיו וחושך וקר בחוץ - ולאור הנוכחות המסיבית של הצבא במקום אנשים נוטיםלהישאר בבית. ליתר בטחון, השארנו לבעל המכולת טלפון להתקשרות. רצוי לשוב ולבקרבמקום בהזדמנויות נוספות.