בית פוריכ, חווארה, יום א' 2.12.07, אחה"צ

 מפקד המחסום אומר: בפקודת המח"ט ע. יש לעכב 6 שעות

  חווארה 15:30 - המחסום מתקתק היטב. כל אחד יודע ומבצע את תפקידו, הפלסטינים מסודרים בשורות ארוכות לפני הקרוסלות, החיילים  בעמדות הבדיקה. חשבנו על הגשם השוטף שירד מעט לפני שהגענו, איך נרטבו חסרי המחסה בדרכם למוניות, איפה עמדו הנשים והילדים המגורשים מהסככה, איך גוננו על התינוקות, מה עשו בעלי הדוכנים עם כל השוקולד, הוופלים והשתייה החמה, האם גם עבורם אלו גשמי ברכה? 
גם לתוך הצינוק זרמו המים וארבעת  המעוכבים, שלושה מהם נמצאים שם בעונש מהשעה- 12:30 מצטופפים על קרש המונח מעל השלולית שנקוותה על רצפת התא כמו על קרש הצלה. המעוכב הראשון, נער צנום,  ממתין מהשעה 9:30 בבוקר לבוא השב"כ. מפקד המחסום מתקשר כל 15 דקות ומבקש שיבואו כבר לקחת אותו אבל לשב"כ סדר יום משלו. ומותר לו גם, לאחר שש שעות, לשנות את דעתו. בשעה 16:35 התלוננו במוקד של הצבא על הנער שממתין משעות הבוקר, בקור ובגשם, אמרנו שש שעות. אחרי 20 דקות מדווח לנו נציג המת"ק ת. הנוכח במחסום שהנה עוד מעט  מעבירים אותו בעצם לידי המשטרה הפלסטינית.  לאחר 20 דקות נוספות מגיע רכב של המשטרה הפלסטינית ולאחר תיאומים עם המת"ק אוסף את הנער  לתוך שכם.

 שלושת המעוכבים האחרים הם נהגי שתי משאיות שנתפסו בשעה 12:30 נוסעים מהכיכר לכוון עוורתא על הכביש האסור. לדבריהם כאשר פנו בכיכר עמד שם רכב צבאי אבל החיילים לא הזהירו אותם שאסור לפנות ולאחר שפנו צדו אותם, לקחו את תעודות הזהות ומפתחות הרכבים והובילו אותם לצינוק. בפקודת המח"ט הם מעוכבים 6 שעות אבל מפקד המחסום אומר שעוד מעט (כבר 4 שעות)  ישחרר אותם כי מה יש לו איתם, והם קופאים מקור ורטובים מהגשם. בשעה 16:03, תוך כדי שהם משוחררים, אחד החיילים  אמר   "נו? בפעם הבאה תסעו על הכביש הזה?...אתם רואים? עכשיו למדתם!" והם מודים, הם לא ידעו, לעולם לא ייסעו יותר על כביש היהודים, אבל למה באמת אין שלט שאומר שאסור? ולמה לא אמרו להם החיילים בג'יפ?

 אישה בדרכה החוצה עם שני ילדים קטנים מתריסה לעברנו באנגלית "אין צורך שתעמדו כאן" ומושכת במהירות את ילדיה אחריה. מעבר הנשים מהיר והמתנתן לגברים ארוכה ומעצבנת על אף שהן עומדות בדממה וכאשר מגרשים אותן מהרחבה ה"סטרילית"  הן ממלאות פקודה במהירות וללא מחאה. הגברים הנבדקים בקרוסלות מנסים להתארגן לאחר הבדיקה,  מחזיקים  את המעיל, ואת חגורת המכנסיים, כפתור המכנסיים פתוח, ושקיות עם קניות, ספרים ומחברות, חפיסת סיגריות, מפתחות, מטבעות כסף קטן - הכל בידיים וכך הם מנסים להשחיל את החגורה, לתחוב את החולצה למכנסיים, לרכוס ולכפתר, להכניס את החפצים לכיסים  ותוך כדי כך מגרש אותם החייל מהסככה...יאללה רוח'.. בשקט וללא הרמת קול.

  המחסום מתקתק היטב. מ"פ המשטרה הצבאית נ. שואל האם יש לנו טענות והערות. הערנו את תשומת ליבו לכך שהחיילת בעמדת בדיקת המכוניות צריכה לצרוח את מספר תעודת הזהות לחיילת  בעמדת הבידוק  וזו צורחת לה תשובה בחזרה  והוא אמר נכון, זה באמת לא בסדר.

 מחסום בית פוריק: חייל מעמדת התצפית צועק לעברנו "חבל על הדיו שאת כותבת, יום אחד כל הערבים לא יהיו פה, זו הארץ רק שלנו ואנחנו נעיף אותם מכאן..." וכנראה שגם אותנו.

 עמדנו ליד קרוסלת הכניסה. המחסום  ריק, חשוך,רטוב וקר. אנשים בודדים עברו במהירות  ונבלעו לתוך מעט המוניות שעוד נותרו במגרש החנייה לכוון בית פוריק. מכוניות עברו  לאחר בדיקה קצרה. נראה כי גם החיילים האלה למדו את תפקידם והכל מתקתק. החייל הפעלתן בעמדת התצפית דווח על משאית פלסטינית שיצאה מבית פוריק ונסעה על כביש האפרטהייד לכוון חווארה. בכניסה להתנחלות איתמר האמר צבאי העיר על הכביש בפנס מסנוור, כצייד המצפה לטרפו.

__._,_.___