קלנדיה וסביבתה

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email

ענתא, לִיל, קלנדיה, ביר נבאללה , יום שני 16.4.07 אחה"צמשקיפות: רות א. אילנה ד. (מדווחת)14.00 – 17.00האוטובוסים המחזירים את הילדים מבתי הספר לא נכנסים יותר לכפר בענתא ואינם חונים ליד שער הכניסה הצפוני של מחנה הפליטים בשועפט, כפי שעשו בעבר. הם חונים קצת יותר דרומה והילדים הולכים ברגל לאורך השביל הצר שבכפר ולאורך הכביש הראשי עד לשער המחנה.הנגר שעמו כבר שוחחנו מספר פעמים, סיפר לנו שלחיילי משמר הגבול כבר לא ניתן להתקרב לבתי הספר, לעומת זאת הם "משחררים לחץ" מפעם לפעם על ידי זריקת רימוני עשן או גז מדמיע, לשם שעשוע. בכפר ראינו יותר דוכנים באזור המחסום ואפילו מוכר תמרינדי לבוש בלבוש מסורתי ססגוני – קצת גרוטסקי ועצוב.יצאנו דרך מחסום חיזמה ועל אף העובדה שיש עכשיו שלושה נתיבים בכביש הסלול למשעי, התור לכיוון ירושלים היה ארוך מאד. קל היה לזהות את מכוניות המתנחלים שדגלי יום העצמאות כבר (שבוע לפני) מתנוססים משני עברי הרכב שלהם. בצד הדרך כרזות ענקיות מודיעות על חגיגות יום העצמאות בחבל בנימין.לפני מחסום ליל עבד פועל על טאטוא הכביש, מראה קצת הזוי לאור העובדה שהזבל והזוהמה נערמים בצדי הדרך. החיילים במחסום שראו את תגי הזיהוי שלנו, הזהירו אותנו בפני הדרך המסוכנת אליה אנחנו נכנסות. עברנו את מחסום קלנדיה ברכב, בתור ליציאה מן המחסום מנסים עשרות ילדים וגם כמה מבוגרים להציע את מרכולתם. מנקה שמשות הוא הראשון לבצע את אומנותו, אם נתבקש או לא. עמדנו בתור ליציאה למעלה מ- 20 דקות וכשהגענו למעצור האחרון, התקילה אותנו חיילת אתיופית בפקודות גסות: "תעמדו", "תראו תעודות" ועוד, ללא "בבקשה" או פניה אישית אחרת. כשראתה את תעודותינו שאלה: "אתן יהודיות? אז למה לא אמרתן מיד? האחרים תמיד עושים זאת!"נסענו על דרך האספלט הטובה לאורך צדה המערבי החומה בכיוון לאַ-רם, מולנו צעדו פועלים פלשתינים שחזרו ברגל מיום עבודה באזור התעשייה בעטרות. בהגיענו למחסום א-רם היה השער סגור. על אף העובדה שקרוב לודאי ניתן היה לפותחו, חזרנו כלעומת שבאנו. אחרי שעברנו את גבעון, פנינו שמאלה ליד המחסום וירדנו בדרך החתחתים הצרה ועתירת המהמורות בכיוון לבית חנינא החדשה, בחלקה עיר רפאים. מולנו התנהלה לאטה שיירה בעיקר של מוניות צהובות. המשכנו לאורך הכביש המקביל לכביש 443, כשבינינו לבינו חומה, והגענו לביר נבאללה, עוד עיר רפאים. המשכנו במנהרה שמתחת ל- 443, ראינו ג'יפ צבאי ליד המקום שבו היה מחסום ביר נבאללה. הג'יפ עזב ותמהנו להיווכח שאין יותר מחסום ומגדל השמירה לא היה מאויש. עושה רושם שכל אחד, כולל אנחנו, יכול עכשיו להגיע לרמאללה ללא כל הפרעה.נכנסנו לכפר קלנדיה ומצאנו שהשער ה"הומניטארי", שהיה גם מיועד לילדי בתי הספר, סגור ומכוסה בלוחות בטון ותלתליות תיל כך שאיש לא יוכל עוד לעבור.