בית איבא - מיעוט עוברים בגלל פעילות הצבא בשכם

בית-איבא

16.00 הגענו לבית איבא מאוחר מן הרגיל. אנו שואלות בקיוסק מה המצב ומקבלות תשובה: "אתן יודעות", "סטודנטים ניסו להגיע בבוקר לאוניברסיטה וחזרו כלעומת שבאו כעבור חצי שעה". זאת בשל פעולת הצבא בתוככי שכם. נהגי המוניות מחכים לגודו. כמעט אין יוצא וכנ"ל אין בא. הסיבה כאמור שמי שאינו חייב מעדיף להישאר בבית ולחסוך מעצמו ממילא את אי-היכולת להיכנס לשכם. מספרים על קשיי הפרנסה בימים רגילים ובמיוחד ימים כמו היום בו התנועה אפסית ובכל זאת מחכים, אולי יצליחו להביא הביתה 50 ש"ח. החיילים במחסום נוהגים על גבול האילמות. עונים לנו כמי שכפאו שד. יחד עם זאת אוזרים כח ופותחים את הפה כדי להראות לנו את הגבול בו מותר לנו לעמוד. הגבול - קרי חוט לבן שבימיו הטובים, שימש כניראה כחוט חשמל. המכלאה ריקה, כמו גם הקרוסלות. מדי פעם מגיחים אנשים מאחורי הקרוסלות. המעבר לשכם ללא בדיקה מזה זמן. עם זאת העוברים כמתוך הרגל של שנים, נעצרים, מוציאים תעודת זהות ומחכים לתנועת היד האומרת 'עיברו'. כניעה, כניעה, כניעה לכיבוש. מכוניות עוברות בקושי. שקט מצמית. עם זאת מפקד המחסום מבקש מאיתנו "לא להפריע" לתנועה שאיננה.

17.00 אנו עוזבות את המקום וחושבות לעצמנו, שכל פעולה, או חג בישראל, גורמת להשבתת שגרת החיים הזוועתית ממילא.