בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ב' 19.11.07, בוקר

נהגי המוניות הפלסטינים בחווארה עונים תמיד לשאלה : כיף אלחאל?(מה נשמע)   - זיפת! .

ואח"כ באה השאלה האם בשעה זאת במחסום  "זיפת זיפת" או "נוס זיפת"-חצי זיפת,  או משהו מסוג ה"זיפת מניח" - שמשמעו שהחיילים לא מציקים יתר על המידה .

בהתאם לברומטר זה קיבלנו תשובה שהיום היה נוס זיפת בחווארה - לא היו בעיות אקוטיות אך כמובן הכיבוש נמשך , והמחסומים עומדים על כנם , והחיילים מעבירים את הפלסטינים כמו היו חפצים (ואילו היו לי הכישורים הייתי כותבת תסריט  משדרג של הסרט   "זמנים מודרנים" על המחסומים), וכמובן אף פלסטיני לא יודע מה ילד הרגע הבא .

07:20 צומת זעתרה - התנחלות תפוח: נסענו הפעם  ישירות לבית פוריק .

בתור מכיוון מערב - ראינו 8 מכוניות  8 מכוניות . אוטובוס הופנה למגרש למגרש

מכוון צפון - משכם 5 מכוניות בלבד . במגרש החניה אוטובוס נבדק ואנשיו מחכים למטה .

7:40 בית פוריק :

 כשהגענו לא היו  מכוניות  בתור במגרש החניה. משם הבחנו שמכוניות שהגיעו  הועברו לשכם במהירות  . חכינו מעט וירדנו ל כוון המחסום .

נעמדנו  קרוב לקו הלבן החדש - זה שממחיש פלסטית יותר מכל  את הדמוניזציה של נשות מחסום ווטש בעיני החיילים  . באותה שנייה  בתגובה מותנית פבלובית לגמרי ,הגיע חייל והודיע לנו בנימוס ובלי התלהמות  שאין לעבור את הקו וברר אם אנו מכירות את הכללים  המוסכמים  .

בהינף ראש  ענינו שכן , התחלנו למלמל שאלה הכללים שהם הסכימו עליהם , אך ותרנו על פיתוח השיח. מוריה העירה שעצם ההתייחסות מבליטה את הכוח שלנו  . לא היה שום טעם להתעמת למרות התחושה המתסכלת  של הגבלת חופש התנועה שלנו  באופן שרירותי שלא עפ"י חוק ובודאי לא עפ"י צדק.

היתה זאת הזדמנות לטעימה קטנה נוספת של העובר על הפלסטינים יום יום , ושעה שעה ובכל מקום . אך אנחנו לא במרכז הענינים והמכוניות  להפתעתנו ולשמחתנו עברו באותו יום במהירות יחסית (לא יותר מחצי דקה למכונית) וגם האנשים הועברו  בלי כל התלהמויות ועיכובים לשני הכיוונים

במגרש החניה  פגשנו בחור ששכח את תעודתו בבית וחיכה שיביאו לו אותה ו בינתיים שמענו פכים קטנים על פן אחר של פלסטין -  על עשירי שכם שאצלם הוא מועסק  כקבלן בניה .

יש שם כ-10 משפחות  שרכושן נאמד במיליארדים רבים ביניהן מוכרות היטב מהעיתונות כמו משפחת אל-מצרי ושקעה .  הוא סיפר לנו על הארמון של המיליארדר אצלו הוא מועסק  שחומרי הבניה שלו הובאו ב-2 מטוסים מיוחדים מאיטליה וצרפת . כל זאת לפני האינתיפאדה ומסביב לבית דשאים ועצים על פני 150 דונם.

הבחור משתכר כקבלן 300 שח ליום ואלו הפועלים שהוא מביא  משתכרים 70 שח ליום .

מסתבר שאי אפשר לברוח מהפער המעמדי גם בחברות מדוכאות .
  

עוורתא 0830 -
במגרש החניה הבחנו בתור גדול. נסענו לקצה מגרש החניה. מידית הודיע לנו חייל שאיננו רשאיות לחנות שם אלא רק בתחילת המגרש אחרת יעכב את התנועה של המשאיות  רק בתחילתו  למה, כבר לא שאלנו ולא התווכחנו, כי היו דברים יותר חשובים לעשות שם, ו התשובה  אילו שאלנו היתה צפויה : כו..ח! ככה זה כשצריך להוכיח מי השולט בשטח.

 במעבר ראינו שהחיילים מעכבים אמבולנס . נגשנו לבדוק והתברר שהאמבולנס מעוכב כבר משעה 0700  כי יש  חולה שעבר אירוע מוחי בעבר ומועבר באמבולנס לבית ג'אלה . אלא שחולה זה הוא מנוע בטחוני וומופיע כנראה ברשימות השחורות כאחד מחברי  להקות הזאבים למיניהן .

החולה המסוכן הוצא מהאמבולנס ו עמד בצד כשראשו מגולח  . כששאלנו את המפקד מדוע אינו מעבירו בהיותו בסיכון של אירוע מוחי השיב לנו החייל  :" זה נראה לך אדם שסובל מאירוע מוחי?"

מעכשיו אימרו : חייל צה"ל ידו ומומחיותו בכל - מחנך ואף רופא   - כנראה שבאמת אין צורך להמשיך את שביתת המורים ולבקש צמצום כיתות אם התוצאות בשטח הן כל כך מושלמות . אך אליה וקוץ בה : מומחים ומוכשרים אך ראש קטן לחלוטין . להתקשר למת"ק ולדליה באסה אינם יכולים .

התקשרנו לר. מהמת"ק  והוא שלח מידית קצין  שברר את הענינים ותוך 10 דקות האמבולנס יצא לדרך  ובאשר להגדלת ראש,  שאלנו את ר. מדוע החיילים לא הודיעו למת"ק ישירות?
 מסתבר שהנוהל לא מאפשר זאת - החייל צריך להודיע למ"פ , המ"פ לחמ"ל חטיבה , זה מחפש את המג"ד , זה נזכר שיש מת"ק , ושוב מתורן מת"ק למפקד מת"ק לתורן חוץ מת"ק ואחרי כשעתיים אם החולה לא מת יש סיכויים שהוא יועבר .
אז כמה טוב שאנו קיימות ומצילות  גם את  אנשי הצבא במשתפיו"ת שלנו איתו , ולא נותר לנו לפעמים אלא להתנחם בשדרוגה של אמרת חז"ל  שהמציל נפש אחת בעולם כאלו הציל עולם ומלואו  גם אם היה פלסטיני .

 09:30 חווארה -
מעט מאוד אנשים. מועברים  במהירות  תוך ביצוע הטקס הקבוע של הורדת החגורות .

 מכוניות מועברות במהירות יחסית לש-2 הכיוונים . בכניסה - כדקה למכונית . ביציאה - מקסימום 5 דקות .

מכונת השיקוף עוברת . יש לציין שיש מעבר דרך כל הבטונדות ואין צורך כבר לקפץ.

החיילים מחליפים דחקות וחוויות מהבית וסיפורים על הדודים מאלעד וברוכין   תוך כדי מעבר הפלסטינים כחפצים שאם כבר מתייחסים אליהם הרי זה לצורך תרגול חינוך או מעצר והתעללות .

המפקד מחוסר העבודה ברגעים אלה , אינו שוכח את תפקידו החינוכי  ודואג כל הזמן ש-2-4 הפלסטינים הנמצאים מאחורי הקרוסלה יתרחקו  ממנה למרחק 10 מטר שחלילה לא תהיה צפיפות בתוך הקרוסלות .  אלו היה מדבר אתנו היה בודאי מתרץ זאת במילת הקסם של ביטחון על כל צרה שלא תבוא.

 ברגע מסוים שבו לא היו אנשים שביקשו לעבור יצאה קריאת השמחה של חייל: כמה טוב שהמחסום ריק! אין סיכוי להוציא ממנו את ההודעה כמה טוב היה לו לא היה כלל מחסום . הוא היה מעדיף בודאי אם היה מסגיר את מחשבותיו  שלא יהיו פלסטינים .

1030 - בינגו להקה - מישהו מלהקת הזאבים עלה בחכתה של השוטרת הצבאית . היא צוינה לשבח על כך ע"י מפקד השוטרים הצבאיים (יופי רחלי!) אבל אחרי בירור קצר מול השב"כ  הסתבר שזהו סתם דג רקק  והבחור שוחרר אחרי 5 דקות . טוב אז אין התעללויות אפילו לא עיכובים  סתם פרטים קטנים של גועל הנפש הכיבושי - וכמו שאמרו  הנהגים הפלסטינים: אליום נוס זיפת !  

 11:00 זעתרה -
מכיוון שכם רק 2 מכוניות . מכיוון מערב -12 מכוניות מועברות במהירות  יחסית .

צלמנו את בית הקפה החדש -  מהודר יחסית ובו 4 שולחנות וקורת גג מפלסטיק . ריק מאדם .

מענין כמה לקוחות שבודאי הם מקרב המתנחלים  יש לו ביום... ושמו של בית הקפה :תפוח בדבש

 אם פעם יהיה שלום אולי יקראו לו תופח בזעתר,  אבל בינתיים יש כיבוש ולאלה מהמדינה היהודית גם אם הם בפלסטין  מותר להקים בתי קפה ניידים שאין להם כמעט  לקוחות , ואלו על פלסטינים במגרש החניה שם עוברים מאות אנשים  מדי יום נאסר הדבר  , ומפעם לפעם אף הופכים את הדוכנים המאולתרים שהם מעיזים להקים כדי להתפרנס ולענות על צרכי הציבור הרב העובר שם

 שהרי זהו כללו של הכיבוש : יהודים- כן ,כן כן  פלסטינים - לא!