א-ראם, עטרות, קלנדיה, יום א' 18.11.07, אחה"צ

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email

 

מחסום
אר-רם:

2.45
מחסום עתיר כוחות ביטחון ללא עוברים למעט מספר מצומצם של מכוניות יוצאות.

לראשונה
ראינו חיילי יחידת המעבריםinfo-icon של המשטרה הצבאית מוצבים במעבר הרכבים ולידם אנשי
מודיעין אזרחי. בעמדה שבמחסום היו נוכחים מספר שוטרי מג"ב. משך את תשומת לבנו אחד
המאבטחים האזרחיים שביצע בפועל את הבידוק: דרש מהנהגים את תעודותיהם, בדק את זהותם
והורה להם להמשיך, בעוד החייל יחידת המעברים עומד לידו באפס מעשה.

האם זהו
שלב נוסף באיזרוח המחסום האמור לעבור מין העולם עפ"י התכניות? או אולי השתעשעות
העושים במלאכה?

שער
הברזל היה פתוח ולא נאלצנו לנסוע בדרכים העוקפות. האם יש חוקים למועדי הפתיחה של
השער? – מעת לעת אני מקבלת טלפונים מתושבי דחיית-אל בריד המתלוננים על כך שהשער
נעול, עובדה המקשה מאד על התנהלותם היום-יומית בדרכים.

מחסום
קלנדיה:

3.00 – שני
מסלולי בידוק פעלו במשך שהותנו במחסום.

אישה עם
תינוק בעגלה שנשאה עמה צרורות ותיקים כבדים, ביקשה מהחיילות שבעמדה הקידמית לפתוח
עבורה את השער שנועד למעבר עגלות, אחת החיילות שאגה מעמדתה שהשער פתוח, האישה לא
הצליחה להניע את דלתו, החיילת שאגה שוב בקוצר רוח, שוב לא נעה הדלת. נזעקתי למקום
ולתדהמתי ראיתי שדלתות השער מחוברות בשרשרת ברזל. החיילת הואילה להקשיב לי. ראיתי
אותה מנהלת שיחת טלפון, אז הסתבר שיש תקלה במנגנון הנעילה של השער והוא נחסם
לחלוטין.


שני בחורים
שהגיעו מצדו הצפוני של המחסום שאלו את החיילות האם הדואר פתוח, הם נדרשו לו כך אמרו
על מנת לשלם קנסinfo-icon, החיילת השיבה שהדואר כבר סגור והבחורים עזבו את המקום. ליזי יצאה
מהמחסום כדי לומר להם שדברי החיילת אינם אמת,אך הם כבר נעלמו.

עברנו את
תהליך הבידוק, אחרי המסלולים פנינו שמאלה אל הקרוסלה שלפני משרדי המת"ק, קרוסלה זאת
פתוחה בשבועות מזה זמן כדי שהבאים מירושלים יוכלו להשתמש בשרותי הדואר. ראינו שרחבת
ההמתנה שלפני המת"ק ריקה מאדם ורק אנשים ספורים ממתינים במשרד פנימה. כששבנו אל
המחסום פנה אלינו אדם שרצה לעבור אל המת"ק אך לא הצליח כי הקרוסלות היו נעולות
בפניו. מאחר והיינו כבר בתוך המסלול, פנינו אל החיילות בעמדה בדרישה שלא לנעול את
הדרך במסלול 5. לדבריהן הדבר אינו נתון לשיקול דעתן וזו הוראה מלמעלה, טלפנו לאסף
(מחליפו של קובי) שלא הכיר את הבעיה של נעילת הקרוסלות, הוא החזיר את האשמה לחיילים
שבעמדה והבטיח לברר ולטפל בנושא.


במחסום
הרכבים ראינו את הכלבנית מסתחבקת עם החיילים. כל אותו הזמן היה הכלב כלוא בכלובו
במכוניתה.

4.10
הגענו עם הרכב אל תור המכוניות כדי לעבור את המחסום מצפון לדרום. בשלב זה מכוניות
אחדות בלבד המתינו במקום. לא היתה כל תזוזה והתקדמות בתור לעבר המחסום. אמבולנס של
הסהר האדום הגיע מכוון השטחים ופילס דרכו אל המחסום, מאחר שאנחנו היינו תקועות
במכונית ללא יכולת להתקדם או לסגת, עברה ליזי את המחסום ברגל לעברו הדרומי, היא
ראתה שהגיע אמבולנס מהצד הישראלי על מנת להעביר לבית חולים תינוק בן שנה ועשרה
חדשים שהובהל לטיפול מאחר ולקה בדלקת קרום המח. ברשותה של אמו של התינוק לא
היו אישורי המעבר הנדרשים ורק התערבותו של נציג המת"ק אבו רוקן והחלטתו לקחת
אחריות ולא להיות "ראש קטן" המשחק רק לפי הנהלים איפשרה את אישפוזו המהיר של
התינוק.

הערה אישית של ליזי ושלי –
אנחנו מבקשות לומר דברים בזכותו של אבו רוקן שפעל שלא כפי שמתנהגים עובדי
מת"קinfo-icon אחרים באירועים דומים להם היינו עדות, כולל דליה ב' שיצאה ידי חובה כשסרבה
לאפשר מעבר לאמבולנס שהוביל ילדה גוססת במילים:"אלו הם הנהלים".

המעבר במחסום הרכבים ארך 50 דקות ללא סיבה נראית לעין, טילפנתי מספר פעמים למוקד ולס.מ.פ.
יחידת המעברים כדי להתלונן. למרות שהבטיחו לבדוק ולטפל לא היתה
תזוזה. בינתיים נוצר "תור תמנוני" סביב הכיכר.

מחסום
עטרות:

5.00
תנועה כבדה של שעות השיבה מהעבודה בתוספת הבדיקה המידגמית של הרכבים שבוצעה ע"י שני
שוטרי מג"ב, חברו למציאות של תור ארוך מאד של מכוניות אשר הגיע עד כביש 443 ובודאי
נמשך גם אחרי הפניה. תוך שיחה עם המפקד במקום הוברר לו (כנראה בפעם הראשונה) שאלו
הנבדקים המקום למעשה הדרך לתל-אביב פתוחה בפניהם. הוא הביע תדהמה
ומאותו רגע נראה היה שהוא מקל במעט ופחות מדקדק בבדיקת הרכבים. אולי נע דבר מה
בתודעתו או אולי זו מודעות זמנית שבמהרה תחלוף. נשארנו במקום עד 5.20 והלחץ התפוגג
במקצת.

__._,_.___