עאנין, ריחן, שקד, יום ג' 23.10.07, בוקר
מחסומי ענין, שקד, ריחן
6.05- 9.20
6.05 מחסום עאנין
המחסום נפתח ב- 5.30. ראשוני היוצאים יושבים בשולי המדרכה וממתינים. החיילים לא רשמו אותם היום ואנשים מודאגים מה יהיה כשיחזרו והם לא מסומנים שיצאו. על הגדר תלוי פתק מרוט עם שעות היציאה והחזרה וכן מספרי טלפונים למתק ולמוקד. המעבר שגרתי .איש שניסה להעביר על טרקטור כלי עבודה וחבית מים
סורב. הוא חזר לביתו והשאיר הכל שם. טלפון למת"ק אישר שיכול היה לעבור עם הכבודה.
לפי המקומיים עברו עד השעה 6.50 כ- 60, ולפי אחד החיילים 80, בהתנהלות איטית ומורטת עצבים.
7.00 מחסום שקד (טורה)
המחסום נפתח, החיילים מעבירים בנחת. לא בוער להם. מהגדה עוברים פועלים חקלאיים. ממרחב התפר עוברים בעיקר תלמידים, סטודנטים ומורים. מכוניות מעטות עוברות בשני הכיוונים. תלמידים הקטנים פותחים ילקוט לפני החיילים המציצים לתוכם, כבר נאמר בעבר ונגיד ונספר שוב ושוב. האשפה מפוזרת על הכביש מהמוצב הצבאי ועד לשערי המחסום.
7.20 מחסום ריחן (ברטעה)
תנועה קבועה אך מצומצמת לגדה וממנה. במחסום ניכרת השקעה רבה בחזות חיצונית ופחות ביחסי אנוש. נהגי המוניות יושבים באפס מעש, מעשנים , שותים קפה, מתווכחים. מה יעשו? ואליד מצטרף, גם הוא בחבורה. מישהו קם מכין לעצמו קפה על הדוכן של ואליד, שם מטבע וחוזר לשבת. אבו ע' בכאפייה אדומה הנצחית שלו , שוכב על מזרון קרוע בגבו אלינו . ישן?
מ' שבימיו הטובים עבד כעיתונאי מגיש לי בגאווה "ספר" שכתב על נשים פעילות בגדה (כמוכן), הוא צילם אותן ותיעד אותן. אחר כך ניגש לחבורה שיוצאת מהטרמינל ושואל בקול נמוך: לג'נין ? ולא נענה.
שירותים עדיין אין במקום. הגינון נעצר בחניון העליון. למי אכפת?
ר' מיעבד מספר שבצהרי יום קודם לכן עבד עם בנו במטע הזיתים שלו הסמוך לכביש המערכת . חיילים "חדשים" עברו ואמרו לו להסתלק. הוא סירב, צעקו עליו לפני הבן שלו ואז החרימו ממנו את ת"ז. בערב הגיע למחסום דותן והקצין במקום החזיר לו את התעודה באדישות.
ח' קשיש לאחר תאונת דרכים קשה. בגופו הושתלו פלטינות במהלך ניתוח אורתופדי, מתקשה בהליכה , מתקשה בדיבור , מתקשה בנשימה ( אסמתי- עם משאף) מתנהל בקושי רב, מדדה על קב המתכת שלו אל הטרמינל כדרכו כמדי יום לברטעה, שם הוא עובד כחייט. לאה מבקשת מאחד הנהגים בתור הבידוק שיסיע אותו למחסום העליון. הבודקים מסרבים להעביר אותו ללא אישור. לאה מנסה לאתר את אחד מבעלי הסמכות במקום ואינה מצליחה .היא מנסה לפנות למצפון האישי של הבודקים "תסתכלו עליו, תראו איך הוא הולך..." חייל לוחש לי בשקט שלא טוב שחלילה יווצר תקדים. מחר יגיע נכה אחר.
בהמשך נאמר ללאה שאחד האחראים אמר שכל עוד הקשיש אינו מתנהל בעגלת גלגלים "הוא צריך לעבור בטרמינל" זו ההוראה. . כך נאלץ הקשיש הנכה לעבור את מסכת היסורים בחדרים בטרמינל מדדה על קב. אנו נוסעות לקראתו לפגוש אותו ביציאה. בדרך, במעלה השביל עוברת חבורה של אנשי צבא, אנו מציגות בפניהם את נשוא הבעיה שבקושי רב עושה את דרכו . מציגות מסמכים. איך אפשר להיות אדישים? איש המת"ק מבטיח לעזור. בערב, בשיחת טלפון עם מנהל האזרחי של המתחם, נמסר שח' לא ידרש עוד לעבור בטרמינל . סוף טוב? נעקוב.
9.20 עזבנו