א-ראם, קלנדיה

06:30 ב"כיכר קלנדיה" הרוכלים בכיוון דרום עומדים מעבר לכיכר ולדבריהם, אינם מורשים לעבור לצד של המחסום אפילו בגשם. מספרים שאתמול ניהלו מאבקי חתול-ועכבר עם החיילים וכל פעם העיפו אותם מחדש. היום הם לא מנסים. במחסום קלנדיה מעבר דליל באופן יוצא דופן של הולכי רגל (כנראה בגלל חופשת חג המולד). אי לכך, האווירה פחות לחוצה מהרגיל. הגלאים מצפצפים כל הזמן ואף אחד לא מתרגש ולא עושה חיפושים נוספים. מכוניות - פקק של כ-20, קצת פחות ממה שאנחנו רגילות לראות. מפקד המחסום ד' לא קיבל הוראות באשר לבחירות בינואר.

07:30 פתאום מגיע ג'יפ של משמר הגבול. תדרוך קצר ומתחילים "לצוד" גברים פלסטינים העוברים לכיוון רמאללה, לקחת את תעודותיהם ולרושמן. אין בדיקה של התעודות מול המחשב ולפי חיילי המחסום אין שום התראה ביטחונית מיוחדת. כולם משוחררים ומיד עוצרים עוד כמה גברים. אנחנו מוחות על האדנות הגסה של התהליך ושואלות למה. נענות שהכול משיקולי ביטחון. מנסות להסביר שהתנהגות משפילה כזאת רק תורמת להפחתת הביטחון. אנו נשארות עד השעה 09:00 כדי להשגיח ולראות שאין מעוכבים ממש. לזמן קצר נעלמים אנשי מג"ב, אך חוזרים וממשיכים. אנה מן הכנסייה האקומנית מצלמת את מעשיהם כל הזמן, והחיילים מתבדחים אתה. לפי מפקד המחסום זה הליך יומיומי שמנהל משמר הגבול באופן עצמאי (אכן? לאיזו מטרה חוץ מלהראות מי פה השולט?), לא נראה שגם לו ברורה התכלית. אנחנו מבקשות מד' מפקד המחסום "לשים עין" על הנעשה בזירת מג"ב כשאנחנו עוזבות (אולי זה נשמע מוזר, אבל מהכרותנו אתו הוא הוגן ומנומס וגם קשוב לדברים שאנחנו מעלות, כן ירבו!) ג'יפ של מג"ב נמצא בכיכר. החיילים בודקים את תעודות הרוכלים. קוראים להם שוב ושוב. נראה שמשעמם למג"ב בגזרת קלנדיה הבוקר...

09:15 חוזרות לא-ראם בטרנזיט. מפקד המחסום עוצר אישה צעירה ואמה המחזיקה תינוק שנראה כבן כמה ימים המבקשות לעבור לביתה של הבת ממש מעבר למחסום. אבל האם מגיעה מעטרות ואין לה אישור מעבר. דבר אינו עוזר - הקשישה נשלחת חזרה, ואנחנו חושבות על מצב דומה שהיו לא מאפשרים לאימא של אחת מאתנו להגיע לעזור בימים הראשונים אחרי לידה. אלה הדברים המזעזעים ביותר במחסומים. אין תסריך - אין פעילות אנושית רגילה, ואין פוצה פה ומצפצף, ומי שמצפצף מצפצפים עליו.בינתיים מגיע מעוכב: בחור צעיר שמתיישב על הגדר בשלווה ומסביר שזה כל הזמן קורה לו. כנראה השתבש דבר מה והתעודה שלו לעתים נחשדת כמנועת-שב"כ. תמיד העניין מתברר כטעות. כשהלך למת"ק לברר, נאמר לו שאין שום הערת שב"כ, אך העניין ממשיך לחזור על עצמו. אנחנו מנסות להסביר לו שייקח אישור בכתב מהמת"ק ונקטעות בגסות. מפקד המחסום מודיע לנו שאין לדבר עם מעוכבים והעניין יכול להחשב כשיבוש הליכים אם הבחור מגיע להיחקר. בהזדמנות זו הוא גם פוקד על הבחור לא להשתמש בפלאפון שלו. אנחנו מבררות עם סילביה פ. ועם חנה ב. ומתברר שלהוראות אלה אין תוקף חוקי (גם האיסור על שיחה עם מעוכבים וגם ההוראה שלא להשתמש בפלאפון). שתיהן מציינות שצריך לעמוד על שלנו בתקיפות אך בעדינות ולא להגיע לעימותים חזיתיים עם מג"ב, כדי שלא תהיה עילה לתלונות נגד נשות מחסום ווטש. ובינתיים, שיחררו את הבחור ואנחנו מחליטות שאין טעם "לחנך" בלי עילה מעשית. אנחנו הולכות הביתה.