אחה"צ

Apr-22-2004
|

חווארה / בית איבא, יום ה' 22.4.04, אחה"צ דליה ג', אולגה ז', ורה ר', נילי פ', שלי נ' (מדווחת מחווארה), מנוחה מ' (מדווחת מבית איבא) חווארה color = red> 15:25 - בצד הדרומי של המחסום עומדים בתור כ-10 אנשים.בנוסף, 14 מעוכביםinfo-icon עומדים בצד, חלקם מחכים לבדיקת תעודותיהם יותר משלוש שעות, חלקם מחכים כשעתיים. החייל שמעביר (בדיוק כשאנו מגיעות) את מספרי התעודות לבדיקה, אומר שקודם הטלפון היה תפוס. תוך כחצי שעה נוספים לתור עוד 10 מעוכבים. בין המעוכבים "הוותיקים" בחור צעיר שרוצה להגיע לבית-החולים בגלל חשש לדלקת התוספתן, אך אין לו הפניה. אנחנו אומרות שיהיה קשה לעזור, ובמקום זה מנסות לזרז דרך המוקד של הצבא את הבדיקות של כולם. בין המעוכבים החדשים יש מישהו שסובל מאבנים בכליות. גם איברהים מ"רופאים" מנסה לזרז. מישהו מהמעוכבים מספר ששלשום ב- 19:00 חיילים במחסום לקחו כסף מאנשים (סכומים בין 500 ל- 1200 ₪). ננסה לבדוק זאת.חלק מהמעוכבים משוחררים בערך ב- 16:20, ועוד חלק מעט לפני 17:00. 16:05 - בצד הצפוני של המחסום כ-60 ממתינים בתור וכ-20 מעוכבים בצד. בין המעוכבים אדם מחברון שחושש שיפספס את ההסעה האחרונה; אדם שיצא מניתוח פריצת דיסק בגב; מישהו בעל תסריך של סוחר בכתר (אח"כ החיילים מתפלאים שאנשים אינם נלהבים לארגן לעצמם אישורים); מישהו שרצה להגיע למת"ק לחדש את התסריך למכונית שלו אבל כשהפך למעוכב, התייאש ורצה לחזור הביתה אבל כבר מאוחר מדי - החיילים לא מאפשרים לו ללכת עד סיום בדיקת התעודות; ועוד מישהו שיצא מביה"ח. ב-17:00 אנחנו מצליחות לשכנע את החיילים שיבדקו בקשר אם יש כבר תשובות, אך אין. בינתיים תור הממתינים התרוקן כמעט לגמרי, אבל קבוצת המעוכבים גדלה ל-35. דיברנו גם עם המוקד של הצבא וגם עם איברהים מ"רופאים". ב-17:50 משחררים חלק מהמעוכבים. אנחנו מסיימות את המשמרת ועדיין לא הגיעו תשובות לגבי 22 מעוכבים, ביניהם הבחור מחברון ואחד החולים. בית איבאcolor = red> 14:10 - במחסום 15 מעוכבים, ביניהם בחור שנסע עם אביו לבי"ח לקבל תרופות פסיכיאטריות (מעוכבים שעתיים); בחור עם אישור עבודה בישראל (מעוכב 3 שעות, ושוחרר כ-20 דקות אחרי שהגענו); ועוד מספר פנים מוכרות, שמעוכבים כל שבוע. לגבי האב והבן התקשרנו למוקד של הצבא, דיברנו עם הקצין במקום, ועם איברהים מ"רופאים", ומעט אחרי 15:00 אפשרו לו ללכת. במעבר החוצה משכם לא איפשרו לסטודנט לרפואה מקלקיליה, שהיה בתורנות בשכם, לחזור הביתה (לאשתו נתנו לעבור). החייל אמר שעליו לחזור לשכם וש"הוא צריך קצת לסבול". ההתערבות שלנו לא הועילה. הוא ואשתו חזרו בסופו של דבר לשכם (העדיפו זאת על-פני אופציית בדיקת ת.ז. שהוצעה להם).בכיוון ההפוך, סטודנט שלומד וגר בג'נין, רצה לעבור אל משפחתו בשכם ולא נתנו לו כי "זה לא יום מעבר סטודנטים". דיברנו עם סמי, שהגיע בינתיים, ולדבריו החיילים לא נותנים לו לעבור כי הוא התחצף אל החיילים, ולכן גם הוא אינו יכול לעזור. בסופו שך דבר הסטודנט חזר לג'נין אחרי שאביו (שניסה לשווא לדבר על ליבו של סמי) נתן לו כסף. בשלב זה מספר המעוכבים הגיע ל- 40. ביניהם יש כאלה שמעוכבים במחסום הזה באופן קבוע ותמיד לזמן ממושך, ומהם יש שנתבקשו בעבר לשמש כמשת"פים וסירבו, ומאז חייהם במחסומים קשים יותר!לאחד המעוכבים, צעיר שנראה בן 16, קשרו את הידיים מאחורי הגב, כיסו את עיניו, והעלו אותו על ג'יפ שנסע מהמקום (יחד עם אסף הקצין).ב- 16:45 שיחררו שני מעוכבים. ב- 17:00 שיחררו עוד שניים.ב- 17:30 שיחררו 17, ונשארו 19.בצד היציאה משכם קרא חייל לשלושה (הבאים בתור) לגשת. פתאום הופיע א' וצעק עליהם - "מי קרא לכם?", החייל שקרא להם קודם - צעק גם הוא: "מי קרא לכם?"החייל שבודק לא איפשר לצעיר וילד לעבור. כשנילי נעמדה לידו הוא אמר להם - "טוב, היום אני מרשה, ויותר לא תעבור".ב- 17:40 יש עוד 13 מעוכבים חדשים.ב- 18:05 שיחררו שלושה.ב- 18:30 שיחררו עוד מספר מעוכבים. לאלה שנשארו לא נתנו לשבת ליד הקיר אלא ריכזו אותם ליד המחסום.כשהלכנו נשארו כ- 20 מעוכבים, וכן סטודנט, שלגביו פנינו למוקד של הצבא. התשובה היתה שהמחסום כבר סגור, אך לבסוף, ב- 19:00, העבירו אותו.א', הזכור לרעה מפעמים קודמות, היה מפקד המחסום. רוב הזמן הוא לא בדק תעודות אלא פיקח על החיילים. מעט התקשורת שיש לו עם פלסטינים נעשית בצעקות, בגסות ובאופן מתלהם. זה משפיע לרעה על כל האווירה במחסום.