אבו דיס (הפשפש)

עלינו ישר לאזור המלון וירדנו אל הבתים שנסגרו כמובלעת אטומה בתוך גדר ההפרדה הגבוהה. מי שלא ראה - לא יאמין. החומה, שיורדת מהחורשה, פונה בקשת לכיוון המלון מצידו הדרומי. נהג אחד הבולדוזרים אמר לי, כששאלתי אותו מה המשך התוואי, שהוא יגיע כבר מחר כנראה עד לגדר הדרומית של המלון. משם הוא לא יודע מה התוואי, בגלל הבג"צ.דיברנו עם הבעלים של אחד הבתים במובלעת הזאת, ושמענו ממנו שלפעמים נשים פלסטיניות נתקלות בהטרדה מינית על-ידי חיילים דרוזים ולבנונים (מי הם?), בעיקר בשעות של כמעט חשיכה. מיכאלה נתנה לו כרטיס מוקד כדי שיתקשר מייד כשהוא שומע על מקרה כזה.מהלמוט שמענו שמכיוון שהתאורה היחידה שקיימת בעלייה למלון נובעת מההוספיס, כבר היו 3 מקרי הטרדה מינית גם בכביש הזה. פתאום, באותו בוקר, שמענו משני אנשים (כל אחד בנפרד) על אירועים מסוג כזה. כשעלינו מהמובלעת למלון פגשנו קבוצה של ארבעה אנשים שהלמוט הביא לשטח. מדובר בשני כמרים אמריקאים, באשה אמריקאית ובבחורה פלסטינית ילידת קנדה שהחליטה לחזור לרמאללה. יש לה גם דרכון קנדי והיא דוברת ערבית ואנגלית. שלושת האמריקאים הם קבוצה של Catholics for the Holy Land ויש להם נגישות לאנשי קונגרס. הם ליוו אותנו בסיור שלנו, ראו ושמעו מאיתנו על המצב ועל מחסוםווטש וצריך לומר שהם מאוד התרגשו והתרשמו מהארגון שלנו. נסענו ברכב של הלמוט, עם הקבוצה מארה"ב, לפשפש. 08:55 בפשפש לפני שהגענו לפתח סיפרו לנו ששנייה קודם נזרק רימון גז. ראינו בלגן. נאמר לנו שנזרקו אבנים. המון אנשים מן העבר המזרחי של הפתח, החיילים בתוך הג'יפ לא עשו כלום, מרגע שהגענו התחילו לעבוד. לא הפסיקו לצעוק על האנשים בפתח, להתרחק, לשמור על התור. הגיעה אשה עם תעודה כחולה (כנראה הפלסטינים נתנו לה לעבור לפניהם) ואמרה שהיא צריכה להגיע להדסה עין כרם. היא עברה השתלת קרנית ועתה הוזמנה לאישפוז כי עיניה דומעות כל הזמן. החייל שבפתח (פרטיו ידועים) לא נתן לה לעבור, כי "היא לא שמרה על התור". היא התעקשה והגיעה למפקד שישב בג'יפ (פרטיו ידועים). ממעוכבת היא הפכה לעצירה כי החייל שבפתח אמר שהיא הרימה עליו יד. אנחנו אמרנו שהיא לא הרימה שום יד, רק נגעה, תוך כדי תחנונים, באפוד שלו. היא המשיכה לדבר עם ועל החייל והוא איים עליה שתיזהר ממנו. בחזקת עצורה, לא ניתן לה לטלפן ולהודיע. הפלסטינית הקנדית רצתה לטלפן בשבילה ואז איימו עליה במעצר.יעל שוחחה עם המפקד ואח"כ אנחנו גם שוחחנו עימו והאשה הפכה שוב "רק" למעוכבת. המפקד הוציא טופס מעוכבים וביקש ממנה לחתום עליו כדי שתוכל כבר ללכת לבית החולים. היא סירבה לחתום בכל תוקף, מפני שפחדה ממה שהיא יודעת שקורה למי שחותם: אחרי מספר ימים מג"ב בא אליו הביתה ועוצר אותו ללא כל סיבה. בסופו של דבר האשה שוחררה וניתן לה ללכת לבית החולים בלי לחתום. אולי מפני ששכנענו את המפקד. לקח המון זמן. במקום "טופס המעוכבים" (אותו אנו רואות לראשונה) הוא מילא לעצמו ולמפקד שלו "דוח פעילות". לקראת סוף המשמרת הזאת של מג"ב הגיעה אשה עם הרבה שקיות. נבדקה ביסודיות על-ידי החייל, שלקח על עצמו סיכון כלשהו. כנראה שלא היה לה אישור, אבל היא עברה. 09:50 התחלפה משמרת מג"ב. החייל הראשון שהגיע פקד עלינו להתרחק.