בית איבא, חווארה

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
נויה א., מירי ק., מקי ש., ענת ד., דינה מ., רותי ק., עימדווחת: רותי ק.נה (אורחת)
Mar-29-2004
|
Afternoon

.חווארה בדרך ראינו מחסום פתע בצומת ג'ית אך לא עצרנו אלא המשכנו ישר לחווארה. במחסום, כרגיל, לא היה עומס, התנועה זרמה לא מהר מדי. היו כמה מעוכביםinfo-icon, אחד מהם היה כפות באזיקונים וישב בשמש. התקשרנו למוקד ונאמר לנו שהם יודעים על הענין ו"ויש סיבה" מדוע הוא כפות.ענת ,דינה ואני המשכנו לבית איבא.צארהנכנסנו לביקור קצרצר בצארה. המהמורות בכביש העולה אל הכפר תוקנו וגם הכניסה זופתה, אך הכפר ממשיך להיות שומם. עמד אדם בודד, בעל מתפרה, וחיכה למשלוח חומרים מתל אביב (הוא ממשיך לספק סחורה גמורה לתל אביב). הוא סיפר לי שאין יוצאים מהצד המערבי בכלל, התושבים פונים דרך ההרים לכוון שכם ותל.ג'יתבדרך לבית איבא עצרנו במחסום ג'ית. נוסעי אוטובוס הורדו לבדיקה בעוד שני אמבולנסים חיכו ובתוכם מקרים דחופים. האצנו בחיילים לטפל בהם והם שוחררו כעבור מספר דקות.בית איבאהמחסום נראה עמוס מאוד בהגיענו. תורים ארוכים של משאיות לכיוון שכם, תורים צפופים של הולכי רגל לשני הכיוונים וכ-20 מעוכבים. האווירה היתה רעה. בתוך המחסום של גלאי המתכות היו התקהלויות, וצעקות תוקפניות מאוד מצד עופר מהמת"ק. זו הפעם הראשונה שראינו אותו מתנהג בצורה כל כך בוטה, כולל "הענשה" של כעשרה אנשים שלא שמרו על התור המסודר. הוא החרים את התעודות שלהם והעמידם בצד. זה כלל אשה שהיתה חייבת לחזור לשלושת ילדיה, אדם שטען שהוא חולה לב ואינו יכול לעמוד, ועוד כהנה וכהנה התנהגות שרירותית. כשהערתי לו על יחסו וצעקותיו הוא הרים עלי קולו וטען שאני מפריעה לו. לא התווכחתי, אבל ממש לידו צלצלתי לכרמלה מנשה ודן גולדנבלט לדווח על התנהגות בלתי אפשרית (הם היו קשובים והבטיחו לנסות לסייע). וראו זה פלא, עופר המשיך לצעוק אך באותו זמן שחרר את ה"ענושים" והתורים התחילו להתנהל במהירות. בין המעוכבים שעמדו בצד היו מורֶה מקוסין שטען שהוא עובר שם כל יום; גבר עם ילד קטן; עורך דין שמשרדו בשכם וכנראה עקף את התור. דינה טיפלה בעניינם בסבלנות וביעילות ובשיתוף עם המפקד נדב, שנועם הליכותיו ויחסו לאנשים עמדו בסתירה להתנהגות נציג המת"ק. הוא עבר אחד אחד על תעודות המעוכבים ועד שעזבנו כמעט כולם שוחררו. המסקנה: "איכות " המחסום תלויה ברצון המפקד.קבלנו טלפון משי ממוקד החירום כתוצאה מהתערבותו של דן גולדנבלט לברר עם העניינים מסתדרים. לקראת יציאתנו היתה לנו הרגשה שהפעם הצלחנו למתן את הזוועה, אך השמחה בלב לא ארכה זמן רב. יחד איתנו הלך אדם ובן קטן בזרועותיו ולידו אשתו ובנותיהם. שאלתי מה עם הילד, והאב סיפר שהילד בן 12, סובל ממחלת ניוון שרירים (מפגר בהתפתחות גופנית ושכלית),זה עתה הם חזרו מטיפול בשכם אך לא אישרו לו להעביר את רכבו שנשאר בצד המערבי וכך הוא שירך את דרכו עם הילד בין המחסומים. המראה היה נורא וסימל את כל הרשעות שבמחסומים.