בית איבא, חווארה
בסארה מחסום סגור ואף אחד לא עובר, גם לא הומניטאריים.
בבית איבא כ-100 מעוכבים
זועמים, חלקם 5 שעות, התערבותנו שיחררה רבים. ביקור בבית שנתפס על ידי הצבא ויושביו נכלאו בשבוע שעבר.13:10 - ללא מחסומי פתע בדרך עלינו לסארה ברכב - השער התחתון היה פתוח. המחסום סגור מכיוון סארה ומכיוון שכם בתלתלי תיל. אין חיילים במחסום, אבל מעבר לתלתלים יש בכניסה לכפר מחכים אנשים. על ההר מופיע קצין וכל השיח מתנהל בצעקות.נכנסנו. מחכה מונית שמפתחותיה ותעודת הזהות של הנהג נלקחו בבוקר. 4 מורים מקוצין המלמדים בסארה וכל יום עוברים הלוך ושוב מנועים היום מלעבור. הקצין מודיע לנו שהיום אף אחד לא עובר. מסיבות בטחוניות. הוא מנוע מלגלות לנו. עד 17:00. (שאז, כנראה, יעלמו ה"סיבות הבטחוניות".)בינתיים מגיע טנדר של משרד הבריאות הפלסטיני עם דגל הסהר האדום. 4 הנוסעים, רופאים ואחיות, חוזרים ממרפאת הכפר, בה נתנו חיסונים. יש עימם חומר חיסון בקל-קר והם חייבים לעבור לפני שהחומר יתקלקל. הקצין מסרב. לא מעניין אותו. הוא גס רוח ועוין כלפיהם. טלפנו למוקד "ההומניטרי" שלקח פרטים והבטיח לטפל. אגב בדיקות השב"כ האורכות שעות, בכל פעם שאני מתקשרת למוקד ה"הומניטרי" ברגע שאני מסיימת להקריא את מספר הזהות, יש להם את כל הפרטים על האיש ! כמו כן טילפנו לרופאים לזכויות אדם.כמה משאיות עם אישורים ואדם שגר ממש 20 מ, מהמחסום לכיוון שכם ויש לו אישור - לא עוברים.14.00 - הקצין, דני, מלווה בעוד חייל יורדים אל העם, רק על מנת לצעוק עליהם ללכת אחורה ולהסתלק משם. 2 ילדים בני 9 רוצים לעבור הביתה, אל הבית הנ"ל, שמעבר למחסום. דני מסרב, אנחנו מפצירות. הילדים מורשים לעבור, עושים עיקוף גדול ושורים מרחק מהחייל,. רואים בברור שהם מפחדים ממנו. עדנה מלווה אותם. דני צועק על כולם להסתלק ולחזור ב-17:00, ב-17.00 הם יעברו. חלק מהאנשים אמרו "אמרת קודם שנעבור ב-14.30" "עכשיו אני אומר, תבואו ב-17:00" הוא נובח והחייל השני צועק, "אתם לא מבינים, מה פה קשה כל כך להבין?" 14:30 המשכנו לבית איבא, לקחנו טלפונים של המורים והטנדר עם החיסונים. ב-15.00 נתנו להם לעבור, ובכלל פתחו את המחסום.מחסום פתע בדרך. בבית איבא, אנשים רבים מכיוון שכם, ומעטים אל שכם. כמאה (!) מעוכבים בצד. חלקם אומרים שהם מחכים מ-10.00 בבוקר. מפקד המחסום אומר שהם "נזלו" מההרים, דהיינו, עקפו את המחסום, והם פה רק שעתיים, אבל ישאיר אותם עד הערב. האנשים מאוד כעוסים, מכחישים שעקפו, פגשנו סטודנט אחד, שגם בשבוע שעבר עוכב ל-3 שעות, היום הוא אומר שהוא כבר 5 שעות. גם פעם קודמת הוא עבר במחסום ועוכב. בכלל, הוא אומר, הוא עובר כל יום, ובממוצע הוא מעוכב כל 3 ימים. טילפנו למוקד "ההומניטארי" ואמרנו שהאנשים פה לפני פיצוץ וכדאי שיעשה משהו לפני שיקרה אסון. לא עבר זמן רב והחזירו כ-50 ת.ז. ב-16.00 החזירו עוד כ-40 (בינתיים עיכבו עוד) ונותרו כ-20.
חווארה - נפגשנו עם המשמרת של חווארה (גיג, אפרת ועדה) והלכנו לבקר את המשפחה שנכלאה בשבוע שעבר בנוהל "אלמנת קש" .פגשנו את אבי המשפחה, בן 81, ואישתו ,את האחים פואד, פארוק ורזי ואת נשותיהם והמון ילדים מנומסים להפליא. הסבא הגדול היה מוכתר חווארה מ- 1918 ואחריו אבי המשפחה היה המוכתר עד 1986. הם סיפרו כיצד כלאו את כולם בימים הראשונים בחדר אחד (יותר מאוחר נתנו להם להסתובב ביתר הבית) ,ואיך היו צריכים להתחנן ללכת לשירותים, כשהחיילים דוחים אותם ודורשים מהם להתאפק. והילדים הקטנים, סיפרו, איך יתאפקו ? הייתה פגישה מאוד חמה ולבבית, הם מאוד רוצים לפגוש את נטע, חנה ויהודית ומזמינים אותנו לבוא אליהם מתי שאנחנו בסביבה.רשמה: דפנה