ג'וברה (כפריאת)

שער הילדים 12:30. בשער הילדים המתינו ארבעה מבוגרים – שלוש נשים וגבר, כולם מעל גיל 60 -- שביקשו לעבור מכיוון ג'ברה בחזרה לביתם בסוף יום עבודה. לדבריהם, בבוקר נתנו להם להיכנס דרך השער הזה ואמרו להם שיוכלו גם לחזור דרכו. הכפר שלהם קרוב לשער הילדים, ההליכה מהמחסום ארוכה יותר. חיילים שהגיעו לקראת 13:00 לפתוח את השער לילדים אמרו שהמבוגרים לא יכולים לעבור בשום פנים ואופן. "לפועלים אסור לעבור מכאן, אם ניתן להם לעבור מחר יבואו מאתיים". טילפנו לשווא למת"ק, שטענו שהארבעה משקרים – הם לא עברו בבוקר דרך שער הילדים – וכן, הם צריכים לצעוד ברגל למחסום, לחצות שם, ולצעוד את אותה הדרך חזרה, מעברה השני של הגדר. אחרי תחינות ארוכות של אחת הנשים, ולחץ מצידנו, הסמל הסכים בכל זאת לאפשר לארבעה לעבור. נדמה לי שהשאלות של דיצה – היית שולח את אמא שלך דרך כזאת ברגל? היית רוצה לראות אותה מתחננת ככה? – היטו את הכף.קצת אחרי 13:00 הגיע גל ראשון של ילדים מבית הספר. החיילים כבר היו במקום ופתחו להם את השער. הם חיכו לגל השני של ילדים, שהגיע כעבור 20 דקות בערך, ופתחו שוב. בין לבין פתחו לילד בודד שהגיע לשער עם ילקוט. אשה צעירה, שחיכתה מעבר לשער עוד לפני שהגענו, לא הורשתה לעבור לג'בארה – לטענת החיילים, בגלל שאין לה תעודה מזהה וגם לא אישור שהיא עובדת בבית הספר (רק למורים ולתלמידים מותר לעבור בשער). האשה טענה שהיא מורה מחליפה, לא קבועה, ולכן אין לה את האישור הרגיל. הילדה שלה איבדה, או אולי הרסה לה את תעודה הזהות (אחד החיילים תירגם את דבריה, לא היה לגמרי ברור). היא גרה בג'בארה, לדבריה, ורוצה לחזור לביתה. החיילים סירבו, וכשאחת המורות מבית הספר לא זיהתה את האשה בשמה, הם החליטו סופית שהיא משקרת, איימו עליה במעצר ושלחו אותה למחסום – אם כי גם שם, כדבריהם, לא יתנו לה לעבור בלי תעודה מזהה. אבי במת"ק הציע שתתקשר לקישור הפלשתיני, רק שם יוכלו לטפל בהנפקת תעודה חדשה. הוא הודה שזה ייקח לפחות כמה ימים.רגע לפני שהצבא עזב הגיעה לשער עוד אשה, קשישה, מכיוון ג'בארה, החיילים חלפו לידה עם הג'יפ וסימנו לה שאין מעבר. הם נסעו, היא פנתה לצעוד לאט לכיוון המחסום. מחסום ג'ברה חיילי נחשון וקצין מת"ק, סגן מילואימניק שלא עזר ואף החמיר. המתנדבים האיומים עליהם דווח בימים הקודמים לא נמצאים יותר. בדיקה מכל הכיוונים.12:45 3 מעוכבים, מחכים שעתיים, סמל מפקד המחסום עם עיניים תכולות "אני אשחרר אותם מתי שארצה". שוחחנו עם אחד המעוכבים, הוא עובד בחלקה של משפחתו בגבארה אבל בתעודה רשום לו טול כרם. מדי שבועיים הוא יוצא מגבארה לבקר את הוריו בג'נין ואז מעכבים אותו במחסום. איך אתה חוזר לגבארה? מג'נין הוא נוסע לירושלים, עובר במחסום א-ראם לתוך ישראל, נוסע לטייבה ומשם לגבארה, פשוט, לא?13:10 שוחררו שלושת המעוכבים.13:35 עוכבו 7 אנשים נוספים.קצין שמן בעל מבטא רוסי ניסה לגרש אותנו ממרכז המחסום.איש די מבוגר שהגיע מכיוון גבארה, חייל צעיר מכריח אותו לפתוח את כל 4 החבילות שנשא ושלח אותו להצטרף למעוכבים. בקשתנו להפעיל שיקול דעת לא נענתה, התקשרתי למוקד של הצבא, התלוננתי על החזקת המעוכבים, על קצין המת"ק שלא עוזר בכלל וגם על הקצין השמן שנתן טפיחות לפלסטינים. תוך כמה דקות הופיעו 2 חיילים מהמת"ק, אחד מהם עיאד 056-963412 ומיד שוחררו כל המעוכבים. עיאד אמר שאסור לעכב זקנים ובכלל אחרי שמסתיימת הבדיקה של התעודות צריך לשחרר את המעוכבים. התפצלנו בין מחסום ג'ברה לשער ארתאח: מחסום ג'ברה, המשך הדיווח (רשמה נטלי) – נער שעובר במקום באופן קבוע ומעביר סחורות עם עגלה עוכב בדרכו מג'בארה לטול-כרם בטענה שבבוקר נכנס לג'בארה בלי אישור. התעודה שלו נלקחה ל"בדיקה" ("בודקים את הפרטים שלו ובינתיים הוא יבין כאילו שזה עונש", הסביר לי חייל בעמדה), שארכה שעתיים. עירבנו את איאד מהמת"ק – בשיחה ראשונה הוא ביקש שנחזור אליו אם העיכוב נמשך מעל שעה וחצי, בשיחה שנייה הוא טען שכנראה הבחור "מבוקש", בשיחה שלישית (כעבור חמש דקות) דיווחנו לו שהוא שוחרר.המעוכב השני הורד מאוטובוס שנסע לטול-כרם. על תעודת הזהות שלו החיילים לא ראו בברור חותמת ולכן הניחו שהיא מזויפת. הוא נשלח לחכות באזור המעוכבים ופרטיו הועברו ל"בדיקה". כעבור כשעה החליט אחד החיילים שאם התעודה שלו מזוייפת הוא עשוי לנסות לברוח ולכן הורה לקרב אותו לעמדה. המפגש הזה הוליד שיחת בירור ראשונה עם האיש המעוכב עצמו, שסיפק הסבר פשוט להיעדר חותמת על תעודת הזהות. החיילים אמנם השתכנעו שכנראה לא מדובר בתעודה מזויפת אבל ה"בדיקה" נמשכה כרגיל. האיש שוחרר ב16:45, שעה ורבע אחרי שהורד מהאוטובוס.בין לבין חלפו כמה מתנחלים שהבהירו שהם "ישרפו אותנו יחד עם הערבים".בסוף המשמרת בא לדבר איתנו סגן-משנה, לדבריו בעקבות תלונות שהפרענו לעבודת החיילים. הוא הדגיש שהוא דואג לביטחוננו במחסום ושהעבודה שלנו חשובה בעיניו. הוא מדבר על מחסום ווטש עם החיילים שלו ומסביר להם שנוכחותנו חשובה כי אנחנו "מציפות את הבעיות". אבל חשוב לו שנקפיד לשמור על "הרמוניה" עם החיילים ו"אווירה נעימה", אחרת זה לא משרת את "המטרה".לסיום חסמו את דרכנו חיילים מהמחסום שדרשו מספר תעודת זהות של רחלי ורשמו את מספר הרכב שלה בטענה שבתחילת היום היא "נכנסה לשטח A". עזבנו ב17:00. שער ארתאח 15:15 תור בחוץ של 20 משאיות מישראל! התלוננתי למוקד של הצבא. כ-30 פועלים עם אישורים מחכים להכנס לטול כרם, אומרים שחיכו שעה וחצי, עד שהגענו. עד שהלכנו ב-16:30 עברו בשער פנימה עשרות פועלים ופועלות, כשהחיילים עושים להם תרגילי סדר. גם רוב המשאיות נכנסו עם הבלגן הרגיל של צעקות ועקיפות. במקום סמ"ר שניסה להרגיע את העניינים.פלסטיני בעל דרכון אמריקאי שרצה להכנס לטול כרם, עוכב, קשרנו אותו עם המוקד להגנת הפרט ולא ראינו מה קרה אתו.