קלנדיה
היות שבדרכנו לקלנדיה קיבלנו הודעה טלפונית שהילידים ממחנה הפליטים מתחילים לטפס על הגבעה, כדי להתחיל את העימות היומיומי שלהם עם הצבא, מיהרנו להגיע לאזור של שדה התעופה לשעבר עטרות, כדי לנסות למנוע את הדינמיקה המוכרת לנו לשמצה שעמדה להתפתח.ב-16:00 ראינו את הילדים עושים את דרכם למעלה הגבעה. הם התקרבו לגדר, התחילו לזרוק אבנים, ג'יפ צבאי הגיע לצד האחר של הגדר... התרחיש הרגיל. איה רצה אל הג'יפ ונעמדה כחייץ בין החיילים לבין הילדים. כעבור כמה זמן הג'יפ נסוג אחורה (האם החיילים הבינו פתאום שהפעולות שלהם חסרות תועלת? אין לנו מושג). גם הילדים נסוגו וירדו מן הגבעה. אבל אז הגיחו החיילים מלמטה והחלו לדרדוף אחר הילדים. נשמעו יריות. ואז הועתק ה'אקשון' לכפר קלנדיה, ולאחר מכן למחנה הפליטים. כל עוד שה'משחק האינפנטילי' נמשך, היה המחסום סגור, ותור המכוניות הלך והתארך. הלכנו לבקר את פתמה ומשפחתה, כדי לבדוק איתה פתרונות אפשריים לילדים שמסכנים את חייהם מידי יום.רוני התקשרה אל מוקד החירום של המת"ק ודיווחה על תקרית הירי בילדים בכעס וביקשה להורות לחיילים לנהוג באיפוק. תשובתו של שי (הקצין האחראי) הייתה: "אין לנו כל סיבה להתאפק, כי הילדים האלה הורסים את הגדר." במחסום עצמו מיישמים את ההוראות החדשות שניתנו לפני שבוע וכל התושבים הגרים באזור רמללה (גם אלה בני 16-35) מורשים לעבור דרומה בלי אישורים מיוחדים. התוצאה היא מעבר מהיר ויעיל, פחות מתיחות בקרב החיילים, ואי לכך אווירה הרבה יותר נינוחה בשני הצדדים. בדרכנו חזרה מצאנו במחסום 3 מעוכבים
, תושבי יריחו, ששוחררו כעבור 3 שעות של המתנה ואחרי שהתעודות שלהם נמסרו לבדיקה. הם הורשו לעבור דרומה. אדם מאזור שכם נשלח חזרה צפונה אחרי בהנחייה לנסוע דרך סורדא. בימים אלה משרתים במחסום חיילים מכוח ההנדסה.